מחבר: ד"ר חנה קטן
המשפחה היא המצע עליו אנחנו צומחים ומעוצבים. האחים והאחיות שלנו מלווים אותנו לאורך חיינו יותר מכל אדם אחר עלי אדמות, מגיל הינקות והלאה. הם השותפים שלנו למסע החיים, ודרכם נרכוש כלי השחזה לכישורים החברתיים שלנו: אחריות, סובלנות, אמון, הכלה, בטחון והערכה עצמית. מהחיים יחד נשאב תובנות חברתיות ומיומנויות בין-אישיות לכל מערכות היחסים שנפגוש בהן בבגרותנו. רק בבית נוכל ללמוד איך נכון להביע אכזבה, תסכול, וחוסר אונים. מחקרים מראים כי ההתפתחות הפסיכולוגית והתגבשות הזהות העצמית שלנו תלויה באינטראקציה המתרחשת בין האחים ובמקום הסידורי שלנו במשפחה.
אני זיכיתי את הוריי במכת בכורות, ואילו האיש – הוא מבני הזקונים של השבט. האגדות מספרות איך כבר בינקותי, כמעט ולא עצמתי עין- רציתי 'לבלוע' את העולם, ואולי גם חששתי להניח לדברים לקרות בלעדיי... זר לא יבין את רחשי ליבו של הבכור שכל עולו של עולם מוטלות על כתפיו, כאשר הוא מהווה מעבדת שדה לתעתועי ההורים הרכים בשנים,. בתקופת המקרא ובימי חז"ל הבכור היה הנפש המרכזית בבית, מעין סגן של הוריו, ולכן יש מצווה דאורייתא לכבד גם אח בכור [ומה עם בכורה?...].
מן המפורסמות הוא שמיקומו של הילד במשפחה ישפיע מאד על התפתחותו והישגיו. והנה, מחקר חדש שנערך על אוכלוסייה רחבת היקף, מצא שבדרך כלל, הילד הבכור במשפחה יהיה בעל מנת המשכל הגבוהה יותר מבין האחים. [כך טוען גיסי הפרופסור, שהוא במקרה גם הבכור ,מזה עשרות בשנים...] זה מצטרף למחקרים הקיימים בהם נמצא כי ילדים אשר נולדו בכורים נוטים להיות הישגיים ומוצלחים יותר ..
כיצד ניתן להסביר את זה? ההורים, רכי השנים, משקיעים יותר אנרגיות בטיפוח התינוק הבכור, כל עוד כוחם במותניהם, ואולי אף הסבים הצעירים בשנים. אך בהמשך הדרך, תשומת ליבם 'מדוללת', כשהיא מחולקת בין כמה ילדים. ישנן גם תאוריות אחרות . תאוריה אחת גורסת שהבכור 'מחנך' את האחים הצעירים, מכיר להם את העולם , וכך הוא נדרש לשדרג את השגותיו השכליות.
הסבר אחר לכך הוא שהאחים הצעירים תופסים את עצמם פחות חכמים מהאחים הגדולים . לדידם- תפקיד 'החכם' כבר תפוס [כמו בסיפור ארבעת הבנים בהגדה] ולכן הם ינסו לתפוס נישה אחרת , שתייחד אותם משאר הבנים..
וגם פיזיולוגית, מסתבר שהעסק משתבח עם כל הריון והריון. בזכות טביעת אצבעותיו הנדיבות של הבכור..
מחקר שנעשה באוניברסיטה העברית בירושלים העלה כי גוף האישה עושה שימוש בזיכרון הנצבר בתחילת ההיריון הראשון כדי לשפר את ההריונות הבאים ולהפוך אותם למוצלחים ויותר. התופעה שהריון חוזר מוצלח יותר היא ידועה. התינוקות לרוב במשקל לידה גבוה יותר והסיכונים לרעלת הריון ועיכוב בגדילה ובהתפתחות נמוכים יותר. עד כה הסיבה לכך לא הייתה ידועה ולא נמצא לה הסבר פיזיולוגי..
אחד מפלאי הטבע הוא שיש תאים אימהיים מיוחדים, הנמצאים בכמויות גדולות במיוחד ברירית הרחם במהלך הריון, שהופכים מ"תאי הרג טבעיים" לתאים התומכים בהשרשת השליה. בעקבות זיכרון של ההיריון הראשון התאים מפרישים יותר חומרי גדילה בהריונות הבאים, ויצירת כלי הדם והתרבות התאים טובות יותר.
ויש גם צד אחר לעניין. שימו לב שחלק גדול מגיבורי האומה דווקא לא סבלו ממכת בכורות.. יצחק, יעקב, משה, דוד המלך, שלמה המלך, לא היו בכורים. [אולי רק אברהם]. ואולי הנחת שיש בסביבת הגידול של הילדים העוקבים , נטולת המתח והתסכול להם זוכים הבכור, היא שתוביל אותם לגדולות.
האיש שלי, אחד האחים הקטנים במשפחתו, זוכר עד היום באמביוולנטיות את הטיפול של אחיותיו הגדולות בו: מצד אחד היה תמיד מי שיכין לו בגדים מתאימים לקראת יום מחר ואף סנדוויץ לבית הספר , אך מצד שני הוא הרגיש כל הזמן שחבורת משגיחות ומטפלות מרגישות צורך 'לחנך' אותו ולהתאים אותו לתבנית הרצויה בעיניהן. כל זה היה כנראה לכבודי, כך שאני קיבלתי איש מחונך להפליא , ממש מן המוכן...
בן הזקונים.... הוא זוכה 'לגדל' את הוריו הקשישים... בן הזקונים שלנו לא מאפשר לנו לשכוח לרגע את גילנו המופלג. הוא מתייחס אלינו כ 'זוג זקנים חביב'... ממרום גילי, התוודעתי לתובנה שאת הקטנים חשוב 'לפצות' על כך שהם נאלצים לחיות לצדם של הורים מזדקנים. זאת, למורת האחים הגדולים שלעד ירתנו על פינוקים המורעפים על אחיהם הקטנים ועל הסכנות במרחב האין-סופי המוענק להם, בליווי הצהרות דרמטיות על הכשל החינוכי שנחלו הוריהם עת הגיעו הם 'לפרקם'. כמובן, שיוסיפו כי אין זה אלא מתוך דאגת אמת לחישולם של האחים הקטנים. דווקא בננו 'שוחה נגד הזרם'- הוא הכי עצמאי מכולם- בדעותיו ובהתנהלותו, בניגוד לכל התאוריות הקלאסיות על בן הזקונים, והוא דווקא זה שמרעיף פינוק על אחייניו האהובים, כן ירבו.
איזה דרך נבור בה כדי שלא נסבול ממכת בכורות אך גם לא ממעלליהם של בני זקונים? ככל שנגדל משפחות ברוכות, ירד חלקם היחסי באוכלוסייה, וכך נפגוש הרבה ילדי סנדוויץ במספור סדרצי מגוון. אכן, ההתמדה משתלמת.