מחבר: הרב איתי אליצור
תרבות הבעל היתה תרבות מכילה, אוהבת, פלורליסטית וסובלנית עד מאד. אתה יכול להאמין בה', אתה יכול להאמין בבעל, אתה יכול להאמין בשניהם גם יחד. מה זה משנה? העיקר שיהיה לך טוב ושכולנו נחיה בשלום.
אליהו לא מקבל את זה. תורת ישראל לא מקבלת את זה. תורת ישראל היא לא סובלנית, לא מכילה ולא פלורליסטית. תורתנו גורסת:
אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.
תורתנו היא פודמנטליסטית וקנאית.
ונשאלת השאלה מדוע. מדוע תורתנו איננה יכול להכיל את מי שטוב לו בצורה אחרת. מה אכפת לכם? שיאמין במה שהוא רוצה ונחיה בשלום.
משום שזו בריחה. זו בריחה מאחריות, זו בריחה מהתמודדות, זו בריחה מהאמת.
משום שאם נלך בדרך הזאת – כל אחד יחיה בבועה הסובייקטיבית הפרטית שלו ויאמין במה שהוא רוצה. ורק את אלהים זנחת לנצח.
כי אומר ה': יפה שאתה מאמין בי ומקיים את מצוותי. אבל לא בשביל זה שלחתי אותך לעולם. לא בראתי אותך ושלחתי אותך לעולם בשביל שתקיים כמה מצוות בארבע אמותיך הפרטיות והעולם ישאר מקולקל. אם בשביל זה באת לעולם – אתה יכול לעזוב. אין לי צורך בך. באת לעולם כדי שהעולם יהיה מתוקן.
כי אם לא אכפת לך שלא יעבדו את אלהים – כנראה לא אכפת לך מאלהים.
והדור שלנו יכול להבין את זה מצוין. צא וראה איך יקפוץ הישראלי הממוצע כנשוך נחש אם מישהו יעז לומר שלא היתה שואה. ואני שואל: מה אכפת לך? נוח לו להאמין שלא היתה שואה? תן לו. הוא יאמין במה שהוא רוצה, אתה תאמין במה שאתה רוצה. תכיל אותו. למה לא?
כי מהשואה אכפת לי.
ומאלהים?
*
הכלה אפשרית רק כאשר לא באמת אכפת לך.
לא באנו לעולם כדי להשאיר בו את האמונות השגויות והמוטעות. באנו כדי לתקן עולם במלכות שדי. (אפשר להתוכח על הדרך הפרקטית הראויה, אבל לא על המטרה).
באנו כדי לומר שה' הוא האלהים.
מי שמאפשר את הבעל במקביל לה' – בורח מתפקידו, בורח מהכרעה.
תקון עולם כולל מסלולי התנגשות. אין ברירה.
כאשר מישהו כאן מאמין באמונה אחרת, עלינו להביא את דבר ה'. כשם שלא נסכים להכיל את מי שחושב אחרת מאתנו בכל נושא חשוב שנוגע לדרכה של האומה והמדינה.
ואם אנחנו בורחים מהתמודדות – כמו תמיד. ההתמודדות תרדוף אחרינו. כשעם ישראל בורח מיהדותו – יהדותו תרדוף אחריו. הגויים כבר יזכירו לו שהוא יהודי, והוא יצטרך להכריע.
אם אנחנו לא נהיה פודמנטליסטים וקנאים – תעמוד מולנו דת אחרת פודמנטליסטית וקנאית עד תהום ועד זרא, שתעלה אותנו על מסלול התנגשות ותכריח אותנו להכריע.
וזה מה שקרה השבוע. קמה מולנו דת קנאית, פודמנטליסטית וחשוכה עד שאול תחתית. נוצר מסלול התנגשות. אליהו הנביא הפודמנטליסט בא הפעם מהצד של הדת שנגדנו.
אבל יש בעיה אחת קשה עם הדת הזאת שלוחמת נגדנו הפעם:
אין לה אלהים.
*
רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי.
מי שנשלח ע"י בעל הבית – יכול ללכת על אמונתו עד הסוף. הלא כך אמר בעל הבית.
מי שנשלח ע"י בעל הבית – רואה לנגד עיניו את טובת כל עולמו של בעל הבית.
מי שאין בו יראת אלהים – מי שמו להפוך את עצמו לאלהים ולהחליט עבור האחרים מה טוב ומה רע?
מי שאין בו יראת אלהים – לא פלא שלא אכפת לו איזה נזקים הוא גורם, ובלבד שיעשה רצונו.
עם זה אנו מתמודדים עכשו. ואין ברירה. עלינו להתמודד.
(נכתב כאשר התנועות הפמיניסטיות הרדיקליות התנגדו לערב התרמה לעמותת עזרה ומרפא, משום שלא הופיעו שם זמרות).