למה להתחתן

למה להתחתן

הבחירה להקים משפחה זו הבחירה המשמעותית ביותר בחיי האדם, ולא רק מבחינת היקפי ועומקי השלכותיה על כל תחומי החיים; הבחירה הזו היא הבחירה שמשפיעה בצורה החריפה ביותר האם החיים של האדם יהיו ממוצים או מוחמצים

מחבר: חיים ברנסון

מטרת החיים: מאחורי השאלה "למה להקים משפחה?" עומדת שאלה הרבה יותר מהותית: למה בכלל לחיות. אין לזלזל בשאלה הזו. עד כמה שתהיה טריוויאלית כיום, הרי שגם הכניסה למוסד הנישואין היתה טריוויאלית עד לא לפני זמן רב. ובכל זאת שאלה זו צפה ומהדהדת כיום בווריאציות ומינונים שונים באזורים שונים בגולגולותיהם של בני האדם.

הבחירה להקים משפחה זו הבחירה המשמעותית ביותר בחיי האדם, ולא רק מבחינת היקפי ועומקי השלכותיה על כל תחומי החיים; הבחירה הזו היא הבחירה שמשפיעה בצורה החריפה ביותר האם החיים של האדם יהיו ממוצים או מוחמצים; למען האמת, הבחירה הזו מציפה על פני השטח את התשובה לשאלה שנשאלת באופן בלתי מודע: למה אני בכלל חי?

שתי תשובות רווחות לשאלה הסופר קיומית הזו (לאחר שננפה תשובות שטחיות כמו "כדי לחיות" או "כי זה מה שיש לעשות עד שמתים...") – תשובה ערכית ותשובה תועלתית: יש שחיים כדי לעשות את העולם הזה למקום טוב יותר (לפי הגדרתם מהו "טוב", אבל זו כבר שאלה אחרת. באופן עקרוני, מגמת חייהם היא להוסיף טוב), ויש שמגמת חייהם היא להפיק לעצמם תועלת רבה ככל האפשר מהסביבה. 

כששתי המגמות מתחברות, הכל טוב ונעים. אבל כשטובת העולם מתנגשת עם התועלת האישית, מתרחש הבירור. והוא מתרחש ברמה החריפה ביותר במקומות שבו נראה שזו ברירת "הכל או לא כלום": חיי משפחה, למשל.

אין ספק שחיים במערכת משפחתית, על שלל מחויבויותיהם ומגבלותיהם, מטביעים יבּשות שלמות מעולם התועלת בים של ויתורים המוצף בהמוני מערבולות שואבות. מנגד, מי שמחפש להיטיב לעולם ואת העולם, אין כמו העולם המשפחתי על כל גווניו כדי לספק לו כר נרחב וזמין לבקשתו: מהוספת חיים חדשים – נתינה שאין דומה לה, לזולת ולעולם; דרך השקעה בלתי נגמרת בילדים שלא תמיד מכירים טובה, ועד למגבלות הנובעות משמירת אמונים למערכת הזוגית ומדאגה לצרכים השונים של בני המשפחה.

בתרבות שבה התועלת האישית מתנוססת על הדגל, לא פלא שתהיינה זליגה מהמערכת המשפחתית בכל המופעים שלה, גם כאשר באופן כללי המשפחה היא ברירת המחדל: מלחמת העצמאות של חיי הרווקות נמשכת שנים ארוכות, הנאמנות הזוגית מוסטת הצידה לטובת הנאות אישיות, הקרב על הבית מתבצע במוטיבציה פחותה ותוחלת חיי הנישואין מתקצרת והולכת. 

הטבה לעולם: מנגד, כשהתורה מציבה ב"יריית הפתיחה" שלה את מצוות פרו ורבו ומתְנה מצווה זו בהקמת בית, היא מכוונת כל אחד ואחד למסלול הוספת החיים והטבת העולם, וכל אחד המתחנך על ברכי הדרכתה זוכה לתרום לעולם ברמה כזו או אחרת. 

תועלות – חיבור לנצח: אבל גם תועלת יש מהקמת בית, והרבה מאוד. אם ננסה למקסם מאה ועשרים שנות תועלת אישית, הן לא יגיעו לפרומיל של הטבעת החותם לנצח והמשכת חיי ומורשת האדם בצאצאים שימשיכו ויחיו מכוחו ואת תכונותיו יישאו ויפעלו בהתאם לחינוכו ובעזרים שהקנה להם או נתן להם את האפשרות לרכוש. תועלת גופנית, הגם שאיננו מזלזלים בה, לא עולה על תועלת נפשית וערכית. כל אדם שזכה בחייו להציל חיים זוכה לתחושת ערך וסיפוק ששום הנאה גופנית לא תוכל לספק, ואם כך בהצלת חיים, הרי שבהענקת חיים ומלואם על אחת כמה וכמה, כפול מספר הילדים (וילדיהם, וילדיהם של אלו, שכולם מעץ החיים שלו צומחים). 

הביטחון והשייכות במערכת משפחתית מבוססת מחוייבות עולים על כל מתיקותו של חטא הבוגדנות ועוצמת המתח שבכנפיו. מיצוי אישי ממוקסם של מימד ההענקה של האדם – כזה שרק במערכת משפחתית מהודקת, מתמשכת ויומיומית יכול להיות – רב לאין ערוך על מיצוי של כישרונות שכליים ומעשיים שונים, מיוחדים ככל שיהיו. 

התפתחות אישית: יכולת הגדילה וההתפתחות האישיותית, הדורשת בראש ובראשונה יציאה של האדם מעצמו, והעמדה בצד של תועלתו האישית עבור ערכים נעלים שמעבר לו, זו אולי גולת הכותרת של מבחן המגמות. כדי להיות עם בן זוג ממין אחר, ממשפחה אחרת (נישואי קרובים – מחוץ לתחום), עם ילדים מדור אחר, על האדם לצאת מעצמו, מהמובן מאליו שלו, מהעדפותיו ורצונותיו, לעתים גם מהכבילות לצרכיו ועוד. ומי יודע אם יותר "טוב" יש בכך, או יותר "תועלת אישית" – לא חומרית, אלא פנימית ומהותית יותר. 

חיבור לכלל: יתרה מזו: האדם לכשעצמו, אדם בודד עד 120, חלקי וחולף. ערכו מגיע מהיותו חלק מכלל. עם הכלל הוא מתחבר על ידי כלל קטן שבא איתו במגע קרוב. משפחה. דרכה הוא יוצא מעצמו, מעצים את עצמו ומתפתח.

חברה: האדם מטבעו הוא יצור חברתי. להיות לבד זה מנוגד לטבעו. אם יכלאו אדם בתא לבדו, לאחר זמן מסויים הוא עלול לאבד שפיות. חיים באקלים משפחתי מעניקים לאדם באופן מובנה חברה קרובה, אוהבת, תומכת ותמידית. אמנם מטבע הקשר ההדוק, שכאשר בו מתעוררות בעיות ומשקעים, הרי שהקושי הנפשי גדול פי כמה, אולם באופן מהותי ועקרוני, הימצאות חברה כזו לכל אדם הינה ערובה לשמחה, לביטחון ולשלווה.

הידמות לאלוקים: רק במשפחה האדם יכול להידמות לאלוקים – בהוספת החיים, בהשתלמות האישית וההתחברות לנצח. בשום מקום אחר לא נוכל לקבל את זה.