מושג ה“זכויות“, התפתח מאוד בשנים האחרונות. יש לו נוכחות רבה מאוד: בחקיקה ובמשפט, בפוליטיקה ובתקשורת, ובשיח הציבורי בכלל. הוא מקיף את כל מערכות היחסים החברתיות – בין האדם למדינה, בין אדם לחברו, בין איש לאשתו ובין הורים לילדיהם. התפתחות זו יוצרת שינויים גדולים, כאשר מכוחה מותקפים ערכים רבים – הן יהודיים, הן לאומיים והן שמרניים. אצל רבים, נתפס מושג “זכויות האדם“ כערך מוחלט שאין לערער עליו, ואשר הוא דוחה מפניו כל ערך אחר, גם המקודש ביותר.
כיצד אמור עולם התורה להגיב להתפתחות זו? לדחות אותה על הסף, לקבל אותה, להציע מודל משלב או ליצור חלופה?
ספר זה פוסע בין הגישות השונות בתהליך דיאלקטי, עד שהוא מגיע ליצירה של מושג מקורי: ‘שיח הראוּיוּת‘. חלופה זו ל‘שיח הזכויות‘ מניחה כי כל אדם ראוי לטוב, אף אם אינו יכול לתבוע את הטוב הזה מזולתו. אולם אין משמעות הדבר שלילת כל מחויבות חברתית, שכן על כל אדם מוטלת האחריות להעניק טוב לאחיו. חלופה זו מבססת את התודעה המוסרית של האדם – לאו דווקא על חוק ומשפט אלא בראש ובראשונה על מידות טובות – של נתינה ונדיבות לצד אחווה ושייכות.
מ"שיח זכויות" לתפיסת עולם של מצוות
