תאריך: אייר תשע"ט מחבר: הרב עזריאל אריאל
יום העצמאות קורא לנו להתבוננות פנימה, אל דמותה הרצויה של מדינתנו. איך היינו רוצים לראותה? חברה של אהבה, אחווה וערבות הדדית, או שמא חברה השסועה בין פרטים וקבוצות התובעים את זכויותיהם אלו מאלו ומתנגחים ביניהם בבתי המשפט?
בפסקה מרתקת במורה הנבוכים (ח"ג פכ"ז) מתאר הרמב"ם את החברה המתוקנת:
תיקון הגוף יהיה בתיקון ענייני מחייתם קצתם עם קצתם. וזה הענין יושלם בשני דברים: האחד מהם, להסיר החמס [=האנוכיות] מביניהם, והוא שלא יעשה כל איש מבני אדם הישר בעיניו וברצונו וביכולתו, אבל יעשה כל אחד מהם מה שבו תועלת הכול. והשני – ללמד כל איש מבני אדם מידות מועילות בהכרח [כמו: אחווה וחמלה, חסד ונדיבות], עד שיסודר ענין המדינה.
חברה מתוקנת היא חברה אשר חבריה אינם פועלים מתוך אנוכיות אלא מתוך אחריות וערבות הדדית.
מהי המסגרת המקנה ערכים אלו באופן טבעי? המשפחה, בה הורים נאמנים ואוהבים פועלים זה לטובת זו וזו לטובת זה, ושניהם פועלים ביחד לאורך זמן לטובת הבנין המשותף והילדים הגדלים בו. כאשר המשפחה גדלה, מתרחבת ערבות הדדית זו אל השבט ואל הקהילה, ומהם אל המשפחה הגדולה – האומה.
משפחה בריאה היא איפוא התשתית לחברה בריאה ולמדינה מתוקנת; ועל כן יש לראות בחומרה כל פגיעה במוסד המשפחה. גם על כך כותב הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ג פמ"א), כשהוא מסביר את הענישה החמורה שיש בתורה למי שפוגע בהוריו:
ומכה אביו ואמו ומקלל אביו, לרוב העזות שיש בו והיותו מפסיד סדר הבית, אשר הוא החלק הראשון מן המדינה.
לפנינו היבט נוסף לחומרתם של איסורי העריות, אשר הפרתם מפרקת את המשפחה, מלבד הפגיעה בקדושתה ובקדושת חיי האדם בכללם.
המציאות בימינו לא מאירה פנים למשפחה ולערכיה. בכל העולם המערבי פוחת מספרם של הזוגות הנישאים ועולה מספרם של הזוגות המתגרשים. ולא זו בלבד שמוסד המשפחה הולך ומתפורר, גם ערכי המשפחה – שבראשם דחיית הסיפוקים המיידיים לטובת מחויבות לטווח ארוך, ומתוכם נובעות המידות הטובות של נאמנות ואחריות – הולכים ונשחקים כשהם נמצאים תחת מתקפה תרבותית חריפה. את המחיר הישיר משלמים הילדים, שאינם זוכים לגדול בתוך תא משפחתי טבעי ויציב עם אביהם ואמם הביולוגיים. את המחיר העקיף משלמת החברה כולה, כאשר היא מאבדת את הערכים ההכרחיים ביותר לקיומה התקין.
על כן, פעילות נמרצת לחיזוק התא המשפחתי היא צו השעה. לשם כך יש ליצור אסטרטגיה מקיפה. יש לזהות את מכלול הגורמים המשפיעים על פירוק המשפחה – התרבותיים והפסיכולוגיים, הכלכליים והמשפטיים, הטכנולוגיים והתעסוקתיים. לאחר מכן יש לזהות את המקומות בהם ניתן לפעול ביעילות – בחינוך או בתרבות, בקרב זוגות צעירים או דווקא בקרב זוגות המהרהרים בגירושין? אילו דברים ניתן לבצע בקלות יחסית ומה יייתקל בקשיים? מה יסייע בטווח הארוך ומה בקצר? מה ישפיע על המגזר הדתי ומה על כלל הציבור?
לא קלה תהיה הדרך. בשלב הראשון, "אם אינך יודע מה לעשות, עשה את מה שאתה יודע לעשות!". ובשלב הבא יש לבצע חשיבת עומק ולתקן את תוכנית העבודה.
וכאן קריאת העידוד לראשי הציבור: הגשתם מסמך דרישות במו"מ הקואליציוני. יישר כוחכם!!! אבל זוהי תחילתה של דרך ארוכה. הנושא חייב להיות במרכז סדר היום הציבורי שלנו לאורך זמן. זה בנפשנו. זו שליחותנו ברמה הלאומית. וזהו גם המסר שלנו לאנושות כולה.