הצלת יום המשפחה

לכבוד יום המשפחה תשפ"א הקרוב נבקש לעסוק בהצלת המשפחה. קשה להאמין, אבל היא בהחלט בסכנה! נתון די מבהיל המתברר לנו הוא, שב-11 השנים האחרונות, ירד מספר הזוגות היהודים הנישאים בישראל, על פי ההלכה או בהליך אזרחי, ב-40%! (הנתון לקוח ממרשם האוכלוסין). כפי הנראה, לא קרה הדבר באופן מקרי. זהו תהליך שמוביליו מונעים מאידיאולוגיה ברורה המתנגדת לרעיון המשפחה. הם הצליחו לערער עליו מכל כיוון ולייצר אלטרנטיבות שונות ומשונות. רעיון המשפחה המסורתי בו "איש ואישה המחויבים זה לזה ומגדלים את ילדיהם" התערער בכל מילה ומילה המופיעה בין המירכאות: האם דווקא איש ואישה? האם באמת ראוי להיות מחויבים? האם בכלל לגדל ילדים? האם דווקא את ילדיהם הביולוגיים?

ננסה לבחון כל מרכיב שנאמר פה, ואולי קודם להכול, נשאל את השאלה: מדוע בכלל משפחה?

     "לא טוב היות האדם לבדו", קובעת התורה וכך גם מעיד הטבע האנושי. הבדידות היא תחושה נוראה. האדם הוא יצור חברתי וטוב לו לתמוך ולהיתמך. זהו אכן צורך בסיסי, אך יותר מצורך זהו גם ערך. עצם הנישואין הם יציאת האדם מעצמו וההבנה שהזולת גם הוא חלק ממנו. הצורך שיש באדם לתת ולאהוב הוא לא פחות מאשר הצורך לקבל ולהיות נאהב. טוב לה לאנושות, הבונה את המוסר שלה על ערך הנתינה, למסד את הנטייה הבסיסית של האדם לתת ולהעניק מעצמו.

איש ואישה – היהדות רואה בכל אחד מהם אישיות חסרה. אין באחד מהם מה שיש באחר. לא ניתן לטשטש את ההבדלים. גברים ונשים שונים במבנה הנפש שלהם, ובכך הם משלימים זה את זה. האיזון הנוצר מזה הוא טוב לבני הזוג עצמם ואף לילדיהם הגדלים בתוך סינתזה ייחודית שרק איש ואישה יודעים לייצר. זהו המבנה הרצוי לגידול הילדים. רשויות הרווחה מעידות כי שיעור הבעיות במבני המשפחה האחרים גבוה לאין ערוך.

מחויבות – הנאמנות שומרת על התא משפחתי. ריכוז הכוחות בתוך הבית ישמור על החוסן הקיומי של הבית. גם החוסן האישי של האדם בא מהחוסן שקיבל ממשפחתו. מי שלא מבין דבר פשוט זה יוצר סדקים בתוך ביתו וכורת את הענף עליו הוא יושב.  

ילדים – האם להביא ילדים לעולם? כבר כתב המשורר: "תביאו שישה, תביאו שבעה, תביאו שמונה ילדים. זו לא בדיחה, הארץ צריכה הרבה צעירים…". אין הענקה גדולה יותר לזולת מאשר לתת לו את חייו עצמם. אך פה גם מסתתרת לה נקודה עמוקה יותר: האדם הוא זמני פה עלי אדמות וחייו מסתכמים בעשרות שנים בלבד. לעומת זאת נשמתו של האדם חצובה ממרומים ושייכת לנצח. בקשר עם הוריי מתרכזים כל דורות העבר שהגיעו עד אליי ובקשר עם ילדיי מתמצתים כל דורות העתיד. החיים בחיק המשפחה, הדואגת לדור ההמשך, הוא המענה הכי בסיסי של הנשמה להיות שייכת לנצח. 

הורים ביולוגים – לזה לעולם אין תחליף ראוי. הבן והבת כמהים לאותם שניים שהעניקו להם חיים. הם ההמשך של אותם הורים בלבד והחלופות המוצעות היום להורות אלטרנטיבית כדבר ראוי מלכתחילה ולא רק כפתרון הכרחי למי שאיבדו את הוריהם, הן לא פחות מאשר עוול לילדים.

שנזכה ליום משפחה שמח!

 

*    הכותב הוא חוקר במרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודית.