מגדל בבל המשפחתי

הסכנה בהתקדמות טכנולוגית פורצת דרך מביאה לכך שתחושת ההצלחה והשליטה הופכת להיות חזות הכל ומסירה את המגבלות המוסריות.

כך היה במגדל בבל, כאשר הקִִדמָה אפשרה להכין לבנים, הוקרבו הבונים על מזבח הרצון לבנות הכי גבוה שאפשר. "אם נפל אדם ומת לא היו שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין, ואומרין אוי לנו אימתי תעלה (לבנה) אחרת תחתיה" (פרקי דרבי אליעזר פרק כד)

בימים אלו דנים בעתידו של ילד שיש מחלוקת לגבי זהות הוריו. האם הם ההורים הביולוגים או האם הפיזיולוגית בעלת הרחם ובעלה, שבטעות הושתלה ברחמה ביצית מופרית לא להם. הדיון סביב ההכרעה למי הילד ב"משפט שלמה" מודרני זה, עוסק בזכויות ההורים וכמעט לא נשמע קולם של הילדים.

כמי שעותר בשנים האחרונות לבית המשפט העליון במסגרת "בוחרים במשפחה" יחד עם בני יהודה מארגון "בצלמו", כנגד התנהלות משרד הבריאות בנושא בנקי הזרע, לצערי, איני מופתע מהפשלה שהתגלתה במעבדת הפוריות בבית החולים אסותא. לו הייתה ההתקדמות הטכנולוגית מוגבלת למתן עזרה לזוגות נשואים בלבד הייתה בה ברכה גדולה. אולם בשנים האחרונות חשפנו כי המדינה הפקירה למעשה את הילדים פרי השימוש בטכנולוגיות הרפואיות החדשות המאפשרות ניתוק בין הקשר הפיזי של ההורים לבין ההיריון. ניתוק זה שנעשה בלי שום מגבלה מוסרית, הביא להסרת אחריות מובנית תחילה של האב ואחר כך של האם מפרי זרעם.

גבר המוכר את זרעו תמורת כסף, הפך ל"תורם" שאינו אחראי על פרי זרעו באמצעות תקנות משרד הבריאות, וכך באו לעולם יתומים מאב בשם הזכות להורות של האם. לאחר מכן נותקה האם הפיזיולוגית מפרי בטנה באמצעות החוק לנשיאת עוברים, ובמקביל נותקה האם הביולוגית מהאחריות ההורית באמצעות חוק הביציות. כך הפך המחוקק ובית המשפט את המשפחה למוסד משפטי וזירת מאבק בה נקבע מי יקרא הורה לפי אומדן דעת של השופט ולא לפי עובדות.

בבג"ץ 909/20 הכרחנו את המדינה להקים מאגר רישום של מוכרות הביציות, שיאפשר בעתיד לכל ילד לפחות לדעת מי היא אמו הגנטית כאשר תגיע ההתפכחות, כפי שאנו סבורים שנכון וראוי.

בבג"ץ 4424/20 הכרחנו את המדינה להקים מאגר רישום מרכזי של מוכרי הזרע, שיאפשר מעקב אחר מוכרי הזרע ומספר הילדים שנוצרו מזרעם, ובעתיד אנו מקווים שמאגר זה אף יאפשר חשיפה של האב לילדו במידה והילד ירצה בכך.

בעקבות בג"ץ 3676/21 בו דרשנו לבטל את האנונימיות של מוכרי הזרע, הקימה המדינה בסוף שנת תשפ"א (9/2021) את מאגר מוכרי הזרע המרכזי והחלה בהפעלתו. העתירה עדיין תלויה ועומדת וממתינה לעדכון המדינה לגבי התיקונים הנוספים שהיא מתכוונת לעשות בנושא זה.

למותר לציין שהצלחות אלו הן כמעט בגדר נס, היות והן עומדות בסתירה מוחלטת לרוח העולה מפסקי בית המשפט לאורך השנים. בית המשפט העליון המציא צווי הורות פסיקתיים, בהם ילדים מאבדים כל קשר להורים הביולוגים או לאם הפיזיולוגית, בגלל השקעה כספית בשכירת רחם או קניית זרע ו\או ביצית לטובת חווית הורות. כמו כן לאחרונה בית המשפט העליון כפה על המדינה לאפשר פונדקאות לשני גברים בניגוד לחוק מפורש.

הזלזול המחפיר בהורות הטבעית הן של המדינה והן של בתי המשפט, הוא לדעתי הסיבה העמוקה לזלזול באחריות של בנקי הזרע ומחלקות ההפריה החוץ גופית כפי שבא הדבר לידי ביטוי במקרה בבית החולים אסותא, ובעוד מקרים אחרים שלא פורסמו כמו מפגשי אחים ואחיות שלא מודעים אחד לשני ועלולים לבוא לידי גילוי עריות, פגיעה בחיי אדם כאשר חסר מידע גנטי, ושברון לב לילדים שמרגישים אבודים ומנותקים כאשר הם מגלים שהוריהם ויתרו עליהם תמורת כסף.

סיפור מגדל בבל בפרשת נח קורא לנו, לנהוג בזהירות מרובה. היכולת הטכנולוגית להביא חיים לעולם למי שסובלים מבעיות רפואיות שונות, אסור שתשחית אותנו, ותגרום לנו לייצר ילדים יתומים חסרי שורשים התלויים בהכרעה משפטית שתקבע את זהות האחראים לגידולם. השימוש בטכנולוגיה זו צריך להיות רק לגבר ואישה נשואים, שלא מצליחים בגלל סיבות רפואיות לממש את פרי אהבתם, והילד הוא פרי גופם. כל ילד ראוי וזכאי להורים מובחנים. אסור שהקדמה הטכנולוגית תביא להרס המוסד החברתי החשוב ביותר שהאנושות יצרה – המשפחה.

 

פורסם בערוץ 7 א' בחשון תשפ"ג  26.10.22