מכתב ליו"ר "בוחרים במשפחה"

לכבוד

ד"ר מאיר סיידלר הי"ו

יו"ר ארגון "בוחרים במשפחה"

 

השלום והברכה!

בצער רב קיבלתי את הידיעה על קיום כנס שכותרתו "אוטופיות קוויריות בישראל", שאמור להתקיים השבוע באוניברסיטת בר-אילן. תִּצַּלְנָה אוזן משמוע שאקדמיה דתית נותנת במה לכנס שכזה, והיא פירצה חמורה, ואין ספק שהוא למורת רוחו של מייסד האוניברסיטה ר' מאיר בר אילן (בנו של הגאון הנצי"ב מוולוזי'ן), אוי מֶה היה לנו, אוי לדור שכך עלתה בימיו. ואחריתה מי ישורנה, כיום עושים "מצעד גאוה", גם בפלטרין של מלך ירושלים עיה"ק, ולא ירחק היום שחלילה יעשו מצעד גם עם בעלי-חיים.

והנה הומצא לפני מאמר מאת ד"ר רונית עיר-שי שמציגה כאילו יש פנים בתלמוד ובהלכה למעשים שכאלו, וכל יודע ספר יֶחֱרַד מהשטחיות וסילוף האמת שבו, חושך ואור משמשים בערבוביה, ונאמר בתלמוד (יבמות קט:): "רעה אחר רעה תבוא לתוקע עצמו לדבר הלכה", מה גם בדברים חמורים שכאלה. ומכיון שהרשונו חז"ל בתלמוד (שבת ל:) לענות "כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ" בדברי-תורה, מה גם שספרי 'דור תהפוכות' השתרבב בתוך הדברים, אבוא בקצרה כפי סדר הדברים.

א) מה שנכתב לגבי איסור "לא ילבש", שתופעת הלבוש ההפוך היתה מקובלת בהסכמת רבני קהילות לא רק בפורים אלא גם בשמחת תורה ובחתונות, כדי להגביר השמחה. וכן הותר ללבוש בגדים אלה של אלה כדי להגן מפני הקור. ע"כ.

הנה טעם ההיתר בזה הוא מכיון שאין שום כוונה להידמות למין האחר, אלא רק לפי שעה לשם שמחה או להגן מפני הקור, אבל לא להתלבש או להשתנות למין האחר כדרך חיים, ובפרט שהדברים הללו מביאים לידי תועבה. 

ואף גם זאת לגבי שמחת חתן וכלה, מצינו להרמב"ם בתשובה (שהובאה בראש ספר מעשה רוקח דף א' ע"א) בדבר מה שיש נוהגים שהכלה צונפת מצנפת בראשה ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני המוזמנים, שכתב על זה, שלא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה ללבוש בגדי גבר ולעבור על איסור תורה, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אשה". ואמנם, כן היו נכשלים בזה במצרים, עד שביטלנו מנהגם בזה ומחינו זיכרו. ע"כ. הובא בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן סח ד"ה ולפי, וח"ה סי' נ ד"ה לאור).

ב) מה שנכתב שכל שאינו מביא לידי תועבה מינית, אזי לכשעצמו אינו תועבה. והרמב"ם קיבל לחלוטין את ההבנה הפונקציונלית במהותו של האיסור. ע"כ.

זה אינו, כי מפורש ברמב"ם (הל' ע"ז יב, י) ובשולחן ערוך (יו"ד קפב, ה) שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב (בתלמוד נזיר נט.), ואפילו נשיאת כלי זיין לאשה (בכדי להידמות לאיש ולא לשם הגנה, עיין בשו"ת יחוה דעת ה, נה), או ענידת תכשיט אשה לאיש, אף שניכרים היטב בשאר בגדיהם, אסורה מן התורה, והיא בכלל "תועבה", כמבואר בבית יוסף שם, וראה על כך בספרי דור תהפוכות עמ' קכט-קל. 

ג) מה שנכתב שהרמב"ם הגדיל לעשות וסבר שזהו איסור יחסי לנורמות השולטות בחברה. ע"כ.

דברי הרמב"ם אמורים בדבר שנהגו בו כולם, ואין זה קשור למציאות כיום שרובה ככולה של החברה קצה ומוקיעה התנהגות שכזו.

ד) מה שנכתב לגבי ספרי דור תהפוכות ש"מגמת הספר מקלה למדיי. יש בו הבנה עמוקה לנפשו של האדם, וברוח קבלית מקבל כעובדה מובנת מאליה ש"הזכרי" וה"נקבי" יכולים לשכון בערבוביה בנפשו של האדם". ע"כ.

המגמה המקלה בספר היא ביחס לאנשים שכבר עשו מעשה ומבקשים לדעת כיצד עליהם לנהוג על פי התורה. מה שהבאנו מובאות שיש וישנן נטיות מעורבות באדם כתוצאה משורש נשמתו, אין זה נוגע מאומה לענין מעשה, או להתיר איסור הלכתי כלשהו.

ה) מה שנכתב כי התלמוד קובע: "גדול כבוד הבריות שדוחה כל לא תעשה שבתורה". כבוד האדם באשר הוא אדם, הוא אחד מאבני היסוד של החשיבה היהודית, וכמובן גם של המחשבה הליברלית בת זמננו. מכך נגזירות זכויות האדם הבסיסיות. ע"כ.

זהו סילוף מוחלט, שהלא בתלמוד (ברכות כ רע"א) הסיקו שמה שכבוד הבריות דוחה לא תעשה שבתורה, הוא רק "בשב ואל תעשה", דהיינו שהאדם נמנע מקיום מצוה, אבל לא לעבור עבירה ב"קום ועשה".   

ובאשר ל"כבוד האדם באשר הוא אדם" וכו', היטיב אשר דיבר הראשון לציון הגאון רבי אליהו בקשי דורון שליט"א, ותקף בטוב טעם בכיוצא בזה לפסק בג"ץ שנשען על חוק "כבוד האדם וחירותו", וכתב, כי אמנם כבוד האדם וחירותו הם ערך חשוב שיש לשמור עליו, אבל איננו היסוד. כי בהשקפת עולמנו, לא החיים עצמם עולמו של האדם, אלא ייעודו ותפקידו. אישיותו של האדם אינה בחירותו, אלא באחריותו. חובותיו של אדם כלפי בוראו וכלפי התורה, חשובים יותר מזכויותיו וחירותו (שו"ת בנין אב ח"ה סי' פז אות ג ד"ה בתחילת). דורנו, שהשתחרר לאושרו מכבלי העבדות והדיקטטורה, מתפאר בדמוקרטיה ומניף אל-על את דגל חירות הפרט וזכויותיו, תוך שהוא נוטה לשכוח אגב זאת את חובותיו של היחיד, תפקידו ואחריותו (שם ח"ו עמ' ער אות ב). ע"כ. וראה עוד בפתח-דבר לספרי דור תהפוכות (עמ' יח-יט).

תחזקנה ידיכם אשר אתם עומדים בפרץ נגד רוחות זרות המנשבות במחנה הדתי, ובערת הרע מקרבך, והיה המחנה הנשאר לפליטה, וידעו תועי רוח בינה.

בברכה

הרב עידן בן–אפרים