סיפורה של שפחה ובג"ץ

אשתף בסיפור.
בדיונים בין דתיים לחילוניים סביב נושא הרפורמה שותפתי לשיח העלתה את נושא הפונדקאות לזוגות חד מיניים.
שאלתי אותה האם יש מקום לדון בכלל בנושא או שברור שצריך לאפשר להם כאשר אני מכוון לך שהדיון הזה ראוי שיהיה בכנסת ולא כהחלטה חד צדדית.
ואז שאלתי, מאיפה יגיעו פונדקאיות לספק את הביקושים עבור זוגות חד מיניים וגברים יחידניים?
והיא פתחה עיניים ושאלה: מי אמר שחסר?
ואז הברק הבריק ואמרתי: זו הסכנה לסיפורה של שפחה.
הסכנה האמיתית לאפשרות שעשירים ישעבדו נשים במצוקה לטובת שירותי הולדה טמונה דווקא בהתערבות בג"ץ.
מה שלא ידעתי אז זה שלא מדובר בסכנה עתידית, אלא שלסיפורה של שפחה יש גרסת מציאות ישראלית ושמעורב בה הרבה כסף וניצול.
ב2022 פורסם הפרק "לא שומרות בבטן" אודות פונדקאיות בתכנית זמן אמת של אסף ליברמן.
בתוכנית נחשף שנשים שבוחרות להיות פונדקאיות לא מבינות את ההשלכות הרגשיות והבריאותיות של ההליך עליהן, ושבתווך בין ההורים לבין הפונדקאית נכנסות חברות תיווך שמטעות את הועדה, מונעות מידע פוגעות בזכויות ומפעילות לחץ ומניפולציות על הפונדקאית כדי להשלים "עיסקה", ועל הדרך גובות עמלה שמנה.
עוד עלה בכתבה שניסיונות של משרד הבריאות להדק את הפיקוח נבלמו על ידי שר הבריאות דאז, הומו מוצהר, ויו"ר סיעת מרצ ניצן הורביץ מתוך הבנה שהגברת הרגולציה תפגע בהישגים בבג"ץ.
במילים אחרות: החלטת בג"ץ לפתוח את הליך הפונדקאות לקבוצות אוכלוסיה נרחבות תעלה את הביקושים ותיצור מחסור. בכלכלת שוק חופשי המשמעות היא עליית מחירים. בכלכלת שוק לא חופשי כמו שוק הפונדקאיות הנתון לפיקוח התוצאה היא שוק שחור.
הפרשנות הנ"ל אינה שלי והיא עולה בגוף הכתבה.
בג"ץ קיבל החלטה שיש לה השלכות שכלל לא נדונו במהלך העתירה.
משפחות חשוכות ילדים שבניגוד לקהילה הגאה אינן מאוגדות לא יוצגו כמשיבות לעתירה למרות שמשמעות המחסור הוא פגיעה אנושה בסיכוייהם לילדים. כנ"ל פונדקאיות פוטנציאליות שבעת העתירה עדיין לא יודעות שהיא נוגעת לחייהן.
בניגוד להחלטות הכנסת הנתונות לביקורת ציבורית ופתוחות לתיקונים עתידיים, דיוני בג"ץ רחוקים מעין הציבור, חסומים בפני האזרח הפשוט וחסר האמצעים, והחלטות בג"ץ חסומות בפני תיקונים. אין הליך של בג"ץ נגד החלטות בג"ץ, והכנסת נמנעת מהתנגשות בין הרשויות אלא במקרי קיצון.
להחלטה יש גם השלכות סוציולוגיות כאשר משפחות שאינן אורגניות הופכות מתופעת שוליים נטולת מאפיינים חיצוניים לתופעה נרחבת וניכרת. יחסי הורה/ילד בחברה מאבדים את מעמדם כדבר ייחודי עמוק ובלתי ניתן לניתוק, ומייצרת שיח חליפי של יחסי קטין/בוגר וכל זאת מבלי אפשרות לקיים כל דיון מעמיק ורחב שמזמין כל בעל עמדה להעלות את זווית הראייה שלו.
אך זהו רק תחילתו של תהליך.
פונדקאות כרוכה בטיפולים הורמנליים קשים ואף מסוכנים.
הפיתוי להמיר פונדקאות בסחר בעוברים גדול.
זילות יחסי הורה/ילד והשוואתו ליחסי קטין/בוגר מעוררים את השאלה האם העקרון המקודש שהביצית לא תהיה של האם הפונדקאית מצדיק את ההליך החודרני והמסוכן של הטיפולים וההחזרות.
מן הצפוי שבצד הלחץ להקל על נשים ולהגביר את ההיצע של פונדקאיות, הפתרון של תרומת זרע ליולדת יולבן באופן הדרגתי, וסחר בתינוקות יהפוך לחוקי.
וכאן יהיה מי שיאמר: אז מה?
וכאן המקום להחזיר את הכבוד לערכים ולנורמות מקובלות.
ערכים ונורמות נוצרים בתהליך אבולוציוני, מתגבשים אט אט משך מאות ואלפי שנים.
עם כל הכבוד לתבונה האנושית, ניסיונות לכפות בשמה ערכים ורעיונות נעלים על חברות שמרניות הביאו לחורבן, לאלימות, לעוני ולקריסת הסדרים החברתיים.
מרד מעמד הפועלים במהפיכה הקומוניסטית, הגם שנבע מבעיות אמתיות הביא לשפיכות דמים בקנה מידה שההיסטוריה מעולם לא ידע. קורבנות הקומוניזם ב100 שנים חצו את ה150 מיליון נפש. בנוסף לעוני, רעב, ואבדן חירויות יסוד.
המאבק להעלאת מעמד האישה הגם שהוא עולה מקשיים קשים שנשים חוות, הביא לכך שרוב ילדי השחורים בארה"ב גדלים ללא אב, 50% מהמשפחות במערב מתפרקות, מצוקת הנשים גדולה, הפשיעה גדלה ועימה הזנות, מיעוט ילודה, ההורות איבדה את הכבוד שהיה מנת חלקה בעבר, והיה כבודה של האשה-האם, ופינתה את מקומה למימוש העצמי ולקריירה שמטבעם הינם נחלת המיעוט, מה שמותיר את רוב הנשים והגברים עם חיים בינוניים נטולי זוהר אך גם נטולי משפחה חמה ושייכות, והבדידות ועמה הדיכאונות מכים בחברה ומחלישים אותה.
לבית המשפט אין את הענווה הנדרשת לפני נגיעה בסדרי החברה היסודיים.
לבית המשפט אין את הכלים כדי לקיים בירור יסודי ומקיף כדי לקבל החלטות מושכלות בנושאים חברתיים על שלל השלכותיהם.
לבית המשפט אין מנגנוני בקרה ותיקון כדי לפצות על החלטות שגויות היוצאות תחת ידיו.
בית המשפט אינו רק מוסד אליטיסטי אנטי דמוקרטי, בית המשפט הוא איום על האפשרות של החברה להמשיך ולהתקיים.