בסיפור חוות החיות של ג'ורג' אוורול ממליכים עצמם החזירים על חיות החווה לאחר שגרשו משם את בעל החווה, בשם השוויון בין בעלי חיים.
"כל בעלי החיים שווים", מכריז הדיבר האחרון שנותר משבע הדיברות של המהפכה. "אולם כאשר הם הופכים עצמם לאדונים גם הדיבר הזה משתנה ל"כל בעלי החיים שווים אך ישנם כאלה ששווים יותר".
כאשר קוראים את פסק הדין של בג"ץ בנושא בקשת הערעור ביחס לבית החולים לניאדו אי אפשר שלא להתרשם שהגענו לשלב הזה במהפכה המשפטית המשתוללת במדינתנו. היות ומדובר בנושא משפטי מורכב אשתדל לפשט אותו לטובת הקוראים.
בית החולים לניאדו הוא בית חולים פרטי שהוקם על ידי האדמו"ר מצאנץ בעקבות נדר שהוא נדר בעת השואה אותה שרד לאחר שאיבד את כל משפחתו כולל 11 ילדיו. בית החולים משרת לא רק את הקהילה החסידית שהוא הקים בנתניה אלא את כל תושבי האזור. בית חולים זה כבית חולים פרטי קבע לעצמו כללים הלכתיים ברורים שרק על פיהם הוא פועל.
והנה יום אחד פנתה אישה לא נשואה שנקרא לה פלונית למחלקה לטיפולי פוריות וביקשה טיפול הפריה חוץ גופית. בית החולים הודיע לה שהוא מבצע טיפולי הפריה רק לנשים נשואות מטעמים דתיים הלכתיים. בתגובה הגישה האישה תובענה ייצוגית בבית המשפט המחוזי נגד בית החולים על סך 60.9 מליון שקל בשם כל הנשים שאינן נשואות הסובלות מבעיות פוריות. כמה נשים יש כאלה באזור נתניה? כמה מהן יתעקשו לעשות את טיפול ההפריה החוץ גופית דווקא בבית חולים זה ולא בבית חולים הלל או בית חולים מאיר הסמוכים לאזור? זה לא מעניין את בית המשפט. כשאתה נמצא בקבוצת השווים יש שאלות שלא שואלים.
איני רוצה להיכנס לפלפולים המשפטיים אלא לסקור את תמונת העל. פלונית שלא קיבלה טיפול הפריה מבית החולים לניאדו, הלכה לבית חולים סמוך שם הופרתה וכבר נולד לה ילד. לעומת זאת בית החולים לניאדו הודיע שבמידה ויכפו עליו לבצע טיפול בניגוד למה שלדעתו הוא מחויב מבחינה ההלכה, יוביל הדבר לסגירת המחלקה להפריה חוץ גופית בבית החולים. נוסיף שבמידה ותתקבל התביעה הייצוגית בסך 60 מיליון שקל או אפילו חלקה ברור שבית החולים ייפגע אנושות מבחינה כלכלית.
כלומר המשך ההליך המשפטי כפי שאישר הבג"ץ, יפגע כמעט בוודאות בקבוצה של נשים נשואות הזקוקות לטיפול הפריה מאזור נתניה, היות והמחלקה תיסגר. יתרה מזו כלל תושבי נתניה ייפגעו כי בית החולים יצטרך להקצות את משאביו כדי לפצות את "קבוצת השוות" במיליוני שקלים שיבואו על חשבון טיפולים אולי אפילו מצילי חיים של אזרחים פשוטים שלא שייכים לקבוצת השווים של בית המשפט.
וכאן צריך לבחון מה הופך את אותה פלונית לחברה בקבוצת השווים של בג"ץ?
התשובה לכך נמצאת בדברי השופטת ברון כאשר היא מסבירה את מהות הפגיעה בפלונית.
"עצם המדיניות המעניקה אפשרות לטיפולי פוריות רק לבני זוג נשואים, לצד שלילת אפשרות זו מאלו שאינם..... סגירת הדלת בפני נשים שאינן נשואות מבטאת אמירה המתייגת את כל אותן משפחות חדשות כפסולות ונחותות ביחס למשפחה המסורתית של גבר ואישה שנישאו זה לזו. אמירה הצהרתית זו היא כשלעצמה פוגענית ועשויה להוביל לגיבושו של נזק.... "
מדובר במלחמת דת, לא פחות! מי שפועל להרס המשפחה הוא בקבוצת השווים, ויזכה לתמיכה בלתי מסויגת של בית המשפט גם במחיר פגיעה בנשים אחרות ובציבור הרחב. דת השוויון תכפה גם במחיר רמיסת חופש העיסוק של מקימי בית החולים שחרתו על דגלם שמירת תורה ומצוות. תחושת האפליה של מי שבחרה להביא ילד לעולם בלי המסגרת המשפחתית המקודשת במוסד הנישואין היהודי, חשובה יותר.
בשנים האחרונות עמדתי מספר פעמים מול שופטי בית המשפט העליון, בסוגיות דומות וחשתי את הרוח הקרה הנושבת מול מי שאינו בקבוצת השווים. דרשתי להפעיל את מאגר רישום הביציות כפי שהחוק מחייב, כמו כן דרשתי להקים את מאגר הרישום של מוכרי הזרע, כל זאת כדי לאפשר לילדים יום אחד לדעת ולהכיר מי הם הוריהם, כדי להציל אותם מנישואי עריות וכדי לאפשר להם לקבל מידע רפואי מציל חיים בעת הצורך.
הייתי צריך להילחם בשופטים שניסו בכל דרך למסמס את תביעתי וגם כאשר בעל כורחם נאלצו לקבל אותה השאירו מרווח כזה שאפשר למדינה עד עתה לא להפעיל את מרשם הביציות. מאגר הרישום של מוכרי הזרע הוקם רק בעקבות עתירה נוספת שהגשתי לביטול האנונימיות של מוכרי הזרע. ולסיום אציין כי פלונית זכתה כבר ב-30 אלף שקל הוצאות משפט על הדיון בערעור, ואילו אני על הזכייה בבג"ץ 909/20 בנושא הביציות רק בעשירית - 3000 ₪. מה לעשות יש שווים יותר...