מחבר: הרב איתי אליצור
אקדמיה מתוקף תפקידה נועדה לחקור. לחקור ללא משוא פנים ע"מ למצוא את האמת.
אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאקדמיה היא גם כלי המקדם רעיונות. אגב, האקדמיה לא מסתירה את זה. היא מתגאה בכך.
כיצד היא מקדמת רעיונות ודעות, אם היא חוקרת ללא משוא פנים?
על משוא הפנים ועל תיקון התוצאות של המחקרים יש הרבה מה לומר אך לא כאן המקום. (נסתפק בשאלה האם נראה לכם שחוקר יקודם אם במקרה המחקר שלו יגלה שיש כשרונות מסוימים שיש לגבר ואין לאשה, או שיש אפשרות לשלוט בנטיות מיניות). אבל האקדמיה מקדמת רעיונות בכך שהיא בוחרת אלו נושאים לחקור ואלו נושאים שלא לחקור. לאלו נושאים לתת במה ולאלו לא. ובמיוחד: כאשר היא בוחרת אלו נושאים להציג בכנסים פומביים, ואלו נושאים לחקור בעמוד האחרון של כתב העת.
במה אקדם ה'. אם אקדמיה בוחרת לשים על הבמה, בחזית, רעיון מסוים – היא מצהירה בכך שזה הדגל שלה. זה חלון הראוה שלה. זה הפרצוף שלה. את זה היא מקדמת. את זה היא שמה על הבמה.
האקדמיות בעולם כבר מזמן הפכו לכלי לקידום אג'נדות מאד מאד מסוימות. זה התקן האקדמי, וכל אקדמיה שרוצה להחשב לאקדמיה טובה ומובילה – חייבת לקדם דווקא את הרעיונות האלה. חייבת להציב מחקרים בתחומים האלה, וכמובן שגם התוצאות חייבות (ללא משוא פנים כמובן) להתאים למה שתואם את האג'נדה השלטת. חופש המחקר מחייב להגיע לתוצאות האלה דווקא. אוי לאקדמיה שחושבת אחרת.
לא רק בגלל האופנה. מי שמממן את המחקרים הם קרנות בעלות אג'נדות ברורות. ואם אוניברסיטה רוצה תקציב, היא צריכה להביא תוצאות ופרסומים בהתאם. בלי פרסומים כאלה (וכ"ש עם מחקרים שיניבו תוצאות לא רצויות) אין תקציב ואין מחקר. זה באמת לא משוא פנים. זה כסף.
חבל שגם אוניברסיטה אחת שמתיימרת להיות דתית, מתעקשת להעמיד את האג'נדה הסותרת את התורה ואת היהדות על הבמה המרכזית, עם פרסום גדול. זה חלון הראוה של האוניברסיטה. מילא שאתם מקריבים חזיר לאלהי היוונים, הם השולטים פה, אבל למה על הבמה המרכזית?