האם אדם יכול לאכול קרטון

פעם כמה אנשים החליטו שקרטונים זה אוכל.

רוב האנשים לא התייחסו אליהם יותר מדי ברצינות, הלא אנו יודעים שקרטונים זה לא אוכל. אבל אגודת אוכלי הקרטונים נעלבו עד עמקי נשמתם ויצאו למחאה. הם יצאו למצעדים, פרסמו תמונות של אדם אוכל קרטון, והניפו דגל מיוחד של קהילת הקרטון.

"זה מה שאנחנו אוכלים, אז זה אוכל" הכריזו חברי הקהילה. "וכל מי שאומר שזה לא אוכל פשוט שונא אותנו וסובל משנאת הזר".

כל מי שהעז לחשוב בקול שאולי קרטון זה לא אוכל נאלץ להתבייש לו בפינה ולשתוק. המדינה כמובן מימנה אינפוזיות, תרופות וניתוחים לאוכלי הקרטונים. (בג"ץ חייב את המדינה לממן את זה. כי אם זה לא ימומן זו אפליה). מי שהעז להביע דעה אחרת הואשם מיד בפגיעה בחופש הדיבור.

אחת המדינות עוררה את זעם העולם, כאשר היא סרבה להניף את דגל הקרטון יחד עם דגל המדינה על מוסדות הלאום. איזה מדינה מפגרת.

"אז מה אם זה לא מזין את הגוף?" תמה אחד הקרטוניסטים בקול על האמירה המטומטמת כאילו מה שלא מזין אינו אוכל. "הלא הרפואה של היום יודעת לתת טיפול אלטרנטיבי להזנה. אז מה אכפת לי שקרטון זה לא מזין. בג"ץ לימיני ושיאכלו את הכובע כל הפרימיטיבים החשוכים".

יום אחד נמאס לכל האנשים שלא נותנים להם להביע את דעתם. הם קמו ותלו שלט גדול שאומר "קרטון זה לא אוכל". (האמת היא שגם את זה הם פחדו לומר, אז הם הניפו שלט גדול שאומר "בשר, לחם וביצים זה אוכל"). הם קוו שאולי אם הם יניפו את השלט הזה, אז עוד אנשים חנוקים, שלא נותנים להם לומר מה שהם רוצים, יעזו לומר מה שהם חושבים למרות משטר המחשבות החונק.

תגובות הקרטון לא אחרו לבוא: "מה הם חושבים לעצמם? מה הם ירויחו בשלטים האלה? סתם שנאה ותו לא". כמובן שהשלטים הורדו מיד, והעיר שושן....