האם גם הקרבן יכול להיות אשם?

השבוע שוב למדנו בדרך הקשה כמה רע כשיש אדם שיש לו מעריצים עוורים. זה רע למעריצים, ועוד יותר רע למוערץ.

ואלה ואלה אשמים. הם אשמים פעמיים: פעם אחת הם אשמים בכך שהם הכניסו את עצמם למצב של מעריץ ומוערץ. ופעם שניה הם אשמים כי גם אחרי כן הם היו אמורים לעמוד בנסיון. אדם צריך לעמוד גם בנסיונות מאד קשים, ואם הוא לא עמד – הוא אשם.

נורא לא נעים להגיד את זה, כי אחרי שמישהו מנצל את סמכותו לרעה אנחנו נוטים (בצדק) להאשים את בעל הסמכות ולסלוח למנוצל. אבל הגישה הזאת תנציח את העובדה שיש גדולים וחכמים והם האחראים, ויש מולם אנשים קטנים שעליהם לא מוטלת שום אחריות. הגישה הזאת תנציח את כחם של בעלי הסמכות, ותנציח את יכלתם לנצל את האנשים הקטנים. הדרך היחידה לצאת מהפלונטר הזה היא שהאנשים הקטנים המנוצלים יבינו שגם עליהם יש אחריות. לכן אני הולך לכתוב כאן כמה דברים לא נעימים.

נפתח בקביעה עקרונית פשוטה: בכל מקרה של עברה שבו היו מעורבים יותר מאדם אחד, שאלת אשמתו של כל אחד מהם צריכה להיות נידונה לעצמה. השאלה האם א' אשם אינה רלוונטית לשאלה האם ב' אשם. יתכן ששניהם אשמים במלוא האשמה, יתכן ששניהם לא אשמים, יתכן שאחד אשם ואחד לא, ויתכן שאחד מאד אשם ואחד קצת אשם. מכאן נובע שאחרי שקבענו שהראשון אשם, עדיין יתכן מאד שגם השני אשם, אם גם השני נהג באופן שלא היה אמור לנהוג בו. וההסבר הוא פשוט למדי: אם שניהם נהגו באופן שבו היה אסור להם לנהוג – שניהם אשמים. העובדה שגם השני עשה מעשה אסור לא מפחיתה מחומרת מעשהו האסור של הראשון.

שנית: העובדה שאחד הגורמים הוא הקרבן, אין לה שום רלוונטיות לשאלה האם הוא אשם. אדם יכול להיות גם קרבן וגם אשם בו זמנית. לדוגמא: אדם שחצה כביש מהיר בלילה בבגדים כהים, הוא גם קרבן וגם אשם.

לכן, בכל הפרשיות המתגלות לצערנו לאחרונה, גם אם קבענו חד משמעית שהאיש אשם, ושהוא אדם רע ונאלח ושפל. וגם אם קבענו חד משמעית שהאשה היא מסכנה ואומללה והיא קרבן, עדיין לא אמרנו שום דבר שיש לו איזו שהיא רלוונטיות לדיון בשאלה האם האשה אשמה.

מתי האשה לא אשמה? אם האיש התגבר עליה בכח פיזי שהיא לא יכולה לעמוד כנגדו. אז ורק אז היא לא אשמה. (ואין לזה שום קשר לעובדה שהיא מחוללת וטמאה. היא מחוללת וטמאה ולא אשמה).

אשה אמורה לדעת שאסור לה לקיים קשר לא ראוי עם גבר. גם אם הוא סמכות רוחנית חשובה בעיניה, וגם אם היא תפסיד את מקום העובדה שלה. (אסור לאשה למכור את גופה כדי להתפרנס. כידוע). אגב, גם מצופה ממנה שלא תפתח תלות כלשהי בגבר, אלא תהיה אדם בוגר ועצמאי שעומד על רגליו שלו.

ואני לא מקבל את הטענה שהאשה המסכנה לא יכלה להתנגד כי האיש הפעיל עליה מכבש רגשי שלא ניתן להתגבר עליו. הטענה הזאת מזלזלת באשה ומתייחסת אליה כאל אובייקט חסר דעת שאינו שולט בעצמו. אי אפשר לשדר לאשה שהיא לא אשמה במעשים שלה, ובד בבד לומר שהיא אדם עצמאי וחושב. אם היא אדם עצמאי וחושב ואחראי – היא אחראית על מעשיה. אם דורשים ממנה לעמוד על שלה – היא אשמה אם לא עשתה זאת.

וחוץ מזה, אם אומרים שהיא לא אשמה – משדרים לשאר הנשים שלא מצפים מהן להתנגד. אם אנו רוצים לחנך אנשים שיודעים לעמוד על שלהם, אנחנו צריכים להבהיר שמי שלא עמד על שלו לא בסדר.

אז יתכן שבאותו זמן גם היצר שלה פעל (הגבר גרם לה לחשוק בו באותו רגע והבטיח לה חתונה בעתיד) ויתכן שהיא הרגישה רע מאד באותו מעמד. יתכן גם משהו באמצע. אבל השאלה הזאת לא רלוונטית. אשה אמורה לדעת שמה שהיא עושה הוא מעשה אסור, והיא אמורה לדעת שאסור לה לעשות אותו.

וכמובן שכל זה לא רלוונטי לשאלה האם האיש אשם. הוא אשם בכל מקרה.

והמסר העיקרי: אף פעם אל תבטלו את עצמכם ואל תהיו עוורים. באמת מאד נוח שאתם לא צריכים לקחת אחריות על הבעיות שלכם ומישהו אחר מחליט בשבילכם, אבל תוותרו על הנוחות. אם אתם לא תדאגו לעצמכם ולא תקחו אחריות על החיים שלכם – אף אחד אחר לא יעשה את זה. נכון, זה לא קל. כולנו מתמודדים עם בעיות וקשיים, לפעמים כבדים, אבל אין ברירה, צריך להתמודד אתם. מותר ורצוי להתייעץ, אבל רק אתם מחליטים אם לקבל את העצה או לא, ורק אתם נושאים באחריות.