הדרך

אך ,למה כשזה מגיע לילדינו, התמונה היא קצת אחרת? הרי מופיעים כל כך הרבה כאבי גדילה בדרך, וזה כואב- כאב שמפלח חדרי בטן...

 הנה ,הילד המתוק שלנו, שזה עתה חגגת לו מסיבת סיום בגן עם פאות זהב וחיוך ענק, וכיפה גדולה לראשו, ניצב מולך בגובה מטר שמונים, עם רעמת תלתלים הנופלת על כתפיו וכיפה מיניאטורית טובעת בתוכה, ומבט מתריס מרוח על פניו; אם המבט הזה היה מכוון רק כלפינו עוד יכולנו לספוג ולסלוח ולנשום עמוק, אך הוא מכוון גם כלפי אביו שבשמיים, וזה כואב מידי... זו פגיעה גסה בציפור הנפש

ההבדל בין ילד קטן - שאנו כה מתפעלים ממנו ונהנים מהחוכמות שלו, לבין הילד המתבגר שלנו (והיום רוחב יריעת הגילאים הכלולה ב'גיל ההתבגרות' רחב כמעט כרחוק מזרח ממערב - בין גיל שמונה לגיל עשרים ושמונה!), הוא שלילד הקטן אנחנו עושים את כל הבחירות - מה ילבש, מה יאכל, לאן ילך, עם מי ישחק, כאשר אנחנו עומדים במרכז, ואילו הילד המתבגר עושה את הבחירות שלו בעצמו (ולעיתים אף לעומתנו ונגדנו...), מפעיל שרירים, מחליט פתאום להתלבש אחרת, לדבר אחרת, להתנהג אחרת, ואנחנו צריכים לזוז הצידה...

לדעתי, הדור המבולבל שלנו, דור דעה, דור של דעתנות, של ריבוי דעות, של מהפכה טכנולוגית תרבותית הנותנת מעוף לידע נרחב - רוצה מרחב כדי להתנסות ולהתפתח. זהו דור סקרן, שאיבד מתמימותו, ושואל שאלות גם לאחר שאבותיו סללו לו דרך רוחנית ברורה. והוא בוחר מה שמתאים לו, ועושה 'מחק את המיותר'... וכמו שחלקנו 'מרדנו' בהורינו בדיוק בציפור נפשם, וקיבלנו על עצמינו להתחזק במצוות, אף הדור הזה מחפש מרידה ב'יקר לנו', ואם לא ניתן לו 'מרחב רוחני' בו יוכל לגלוש חופשי - הוא יחפש ח"ו לגלוש בשדות שהם מחוץ למחנה...

מהי 'חוכמת הדשא' ? הכוונה היא שיטת חינוך בה אנחנו נמצאים על מנת ללוות, להקשיב, לעודד, בניגוד גמור ל 'חוכמת העץ' - שפירושה התנהלות בה נדחוף את הילד קדימה בכוח, מבלי לתת לו לבחור את הבחירות שלו. בחכמת הדשא, העיקרון הוא לתת לילד  את המרחב שלו כדי שיוכל להתנסות ולהתפתח...

אהבה ואימון. אלה שני הרכיבים החשובים ביותר בגידול ילדים לאמונה בעצמם ובעקבות כך- בריבונו של עולם. וחשוב לדבר עם הילד בגובה העיניים, ובדברים הנכנסים ללב.

חמי, ז"ל, היה מחנך בכל נימי נפשו. לפני שנים, הגיעה אליו אחת מבנותיו עם שמלה חדשה שקנתה, ולכל אורכה- ריצרץ ארוך .לאחר התפעלותו מהטעם המופלא של בתו, הוא הושיב אותה לידו, ואמר לה בחצי חיוך:' עכשיו תצטרכי להיות נחמדה עם אחיותיך, אחרת הן לא תעזורנה לך לסגור את הריצרץ.---זאת דוגמה למחנך שמנצל כל הזדמנות, למציאת ערוץ תקשורת שמדבר לילד בגובה העיניים, בלי שיחות מוסר מיגעות, כי אם בשפה המושכת את האוזן ואת הלב.