מחבר: ד"ר חנה קטן
אני מבינה. היא חוששת מהריון מוקדם מדי. וכאן אני שואלת: "בתי היקרה... האם ההריון אכן נמצא בכיס שלך? האם את מודעת לכך שאני נפגשת יום יום עם נשים יקרות [חלקן יושבות גם עכשיו מעבר לדלת] המיוסרות מכך שעם כל ההשתדלויות שלהן ושל בעליהן (וגם שלי), השותף השלישי עוד לא רוצה לשתף פעולה"?...
ומה עם ההשפעה של נטילת גלולות על נפשך, אם תתחילי את הנישואין תוך נטילה ממושכת של גלולות? האם אכן תוכלי לבטא את נשיותך בשלמות תחת המיסוך ההורמונלי שגורמות הגלולות? נדמה לי כי דווקא אשה שמתברכת בהריון פורחת מבחינה הורמונלית. ולגבי הזוגיות, מסע ההריון הוא הדבק החזק ביותר שעשוי לחבר בינך לבין אישך, וכך נסללת הדרך לנישואין של שיתוף, אהבה, אחווה ורעות"...
ואם הכלה בת שלושים - גם אז תתמהמה? מה תגידי לעצמך כלה יקרה, מה?
נכון - יש רצון לבשלות, לאינטימיות, לפניוּת ללימודים, להתבססות כלכלית, לפני שפונים להתנסות באמהות... אבל איפה התשוקה שהיא 'בילט-אין' ממש בנפש האשה היהודיה - להריון?
הקבוצה היחידה שבאמת זוקקת טיפול והתייחסות מיוחדת היא 'נשות החאקי' הצדיקות, שמעוניינות בהסדרת המחזור וימי הטהרה שלהן בהתאם ליציאות המועטות והבלתי צפויות הביתה של האיש שלהן במדים הירוקים...
וקיימת גם את התמונה ההפוכה, השכיחה יותר, שחוצה מגזרים וגילאים וסטטוס וולדנות:
הן נכנסות למרפאה מלאות בחלומות על בית חם עם ילדים מקיר לקיר, תוכנית כפי בקשתך ממש... היא כבר הספיקה להקים ב"ה משפחה ברוכה, והפסיקה להניק רק לפני חודשיים את הילד הקטן, ועכשיו כולה תמיהה [ופה מבצבצות כבר הדמעות]: "ד"ר חנה, איך יכול להיות שאני עוד לא בהריון"?... הניסיון שלי כרופאה להתאים את ציפיותיה למציאות הביולוגית שהוטבעה בה על ידי ריבון העולמים עולה כצפוי בתוהו. היא חיה בציפייה דרוכה... היא משתוקקת לעוד... היא מוכנה לעשות בשביל זה הכל, גם אם מדובר בטיפול הורמונלי שהוא מיותר ומסוכן... "ד"ר, אולי על הדרך תדאגי לנו כבר לתאומים?" וארשת של כמיהה עמוקות על פניה...
וכאן אני שואלת: "גברתי היקרה... האם ההריון אכן נמצא בכיס שלך? תביני, ריבון העולמים הטביע בעולמו טבעים, והריון הוא לא תוכנית כבקשתך... ואולי בכלל אסור לך להרות עכשיו"?...
מקובל, בז'רגון הרפואי, לראות בביטוי "תכנון משפחה" ביטוי מקביל לפעילות למניעת הריון, ולא היא. לתכנן משפחה גדולה דורש התארגנות פיסית, רוחנית, רגשית ומשפחתית, ובטיפולי נמצאות אינספור זוגות שמאוד מאוד רוצים שהתכנון שלהם יהיה דווקא בכיוון הזה. במאמר הלכתי רפואי שראה אור לפני שנים בעיתון 'אסיא' בנושא האשה הוולדנית חשפתי את האמת לאמיתתה - אשה וולדנית, שנמצאת בטיפול רפואי מוקפד, איננה בסיכון יתר לסיבוכים רפואיים. גיל האשה הוא הנתון הרלוונטי העיקרי!
ולגבי הרצון: מניסיוני כרופאת נשים, התסריט הקלאסי הוא זה שבו האשה תשתוקק לתינוק הבא הרבה יותר מבן זוגה, ולעיתים היא אף לא תתחבר להוראה ההלכתית שהיא תקבל מהרב שלה לקחת פסק זמן מהלידות, מסיבות גופניות ומשפחתיות... הבעל חושש ומהסס, הרב מתיר ומפציר, והיא בשלה...
התופעה המופלאה הזו היא על-טבעית., לכאורה. הרי ההריון, הלידה, ההנקה ועול הבית רובצים, גם בימינו, בעיקר על כתפיה. ברור לי שזאת בדיוק הסיבה שהאשה לא נצטוותה על מצוות פריה ורביה - היא פשוט לא זקוקה לציווי כזה, הרצון לילד נוסף הוא טבע נשי מולד, מובנה בנשיותה הבריאה.
פעמים שיש סיבה רפואית למנוע הריון, ואז - היות ומים גנובים ימתקו - היא תנהל אתי דיון בעניין זמן המניעה הדרוש [ואני הרי נחשבת ל'סמן ימני' בין רופאי הנשים בנושאי ילודה], ותעמוד על רגליה האחוריות כדי להשיג 'הנחה' לזמן שהוקצב לה למניעת הריון. אך מה לעשות? פעמים שאני מאכזבת אותה, כי הבריאות שלה חשובה לי מכל...
נשים, נשים, אחת ועולמה הפנימי...
אשה, אשה, וכל אחת היא עולם ומלואו...