מחבר: הרב משה רט
כאשר דתיים מדברים על ענייני צניעות, בין אם מדובר בהפרדה, שירת נשים, לבוש ילדות וכדומה, מגיבים חילונים רבים באמירות כמו: מה, באמת כל כך מגרה אותכם לראות ילדה קטנה? באמת אתם מתחרמנים כל כך מלשמוע אישה שרה? איכס, איזה סוטים.
הטעות הזו נובעת מתפיסה שגויה, כאילו כל מטרתה של הצניעות הוא למנוע גירוי יצרים, וממילא כאילו מי שמקפיד על הצניעות עושה זאת משום שיצריו מתעוררים בקלות לנוכח אותם דברים.
אבל קל להראות עד כמה זה שגוי: תארו לעצמכם אנשים ונשים קשישים מסתובבים עירומים. רוב בני האדם לא יתגרו מזה כלל, ואף להפך. אבל האם מישהו חולק על כך שמדובר בחוסר צניעות? עירום הוא לא צנוע, גם אם הוא לא מעורר שום יצרים. החוק והנורמות החברתיות אוסרים בצדק על עירום בפרהסיה, בין אם מדובר באנשים מושכים או דוחים, פשוט כי זה לא צנוע. אנו מקפידים גם להלביש את ילדינו הקטנים, למרות א-מיניותם, ולא כדי למנוע מפדופילים להתגרות מהם, אלא פשוט כי כך נכון לעשות. כי להסתובב עירומים זה לא צנוע.
מכך אפשר להבין, שהצניעות אין עניינה רק "למנוע גירוי יצרים". יש דברים שבמהותם הם צנועים, כלומר ההסתר הוא מצבם הראוי. לא במקרה המושג צניעות שייך גם לתחום האישיות והמעשים: זהו חוסר צניעות להתרברב ולפרסם לכולם את המעשים הטובים שעשית, לא בגלל "גירוי יצרים", אלא כי מן הראוי להסתיר דברים כאלה ולא לחשוף אותם לעיני כל (אלא אם כן זה נועד כדי לעודד אחרים לעשות כך, וכדומה).
גם החילונים מכירים בכך ברמה העקרונית. ההבדל הוא רק שהדתיים מרחיבים יותר את תחומה של צניעות זו. חילונים יסכימו שזה לא צנוע שגבר יישן באותה מיטה עם אשתו של אחר (אפילו אם הוא לא מתגרה ממנה כלל); דתיים מרחיבים זאת גם ללחיצת יד. חילונים מבינים שעירום מלא הוא לא צנוע; דתיים מבינים שרצועות בד דקות לא באמת משנות את המצב, גם אם יש ים או בריכה בקרבת מקום. ברור שגם גירוי יצרים הוא חלק מהעניין, אבל הוא ממש לא כל העניין; גבר שמסרב ללחוץ יד של אישה, לא עושה זאת כי הוא חושש שייצרו יתגבר עליו והוא יאנוס אותה, אלא כי מבחינתו זה לא צנוע. כך גם לגבי לבוש ילדות וכדומה.
אפשר לומר שהסטנדרטים הדתיים לצניעות נראים מוגזמים. אבל מכיוון שערך הצניעות מקובל בפועל כמעט על כולם, כפי שמראות הדוגמאות לעיל, גם בלי קשר ישיר לגירוי יצרים - הרי שהטענה כאילו הקפדה על צניעות נובעת מסטיות או ראש מלוכלך, היא או טיפשות או רשעות.