התורה היא נצחית ולא תתכופף מפני גחמות השעה

ראשית, תודה על ההבהרה החשובה שאתם מכירים בכך שמדובר בבן ולא בבת, ואתם פשוט משנים מפני השלום כדי שלא לצער את הבן המסכן שהאמת עלולה לצער אותו. בתנאים שנוצרו זוהי הבהרה חשובה.

אבל לגופה של טענתך שלפיה "התורה דרכיה דרכי נעם ואם היא מצערת מישהו כנראה לא הבנתי אותה". זוהי טענה מחודשת מאוד. איפה מצאנו טיעון הלכתי כזה? אם אדם מצטער ורוצה לעבור על איסור – נתיר לו את האיסור כדי לא לצער אותו? 

זה לא נכון משתי סיבות. ראשית, מפני שהתורה היא אמת נצחית והיא לא תתכופף מפני גחמות השעה. ושנית, מפני שהדרך שלך לא תביא לא אושר ולא נעם, להפך: היא תביא יותר צער.

כאשר יש ילד שממש ממש רוצה לאכול עכשו שתי טבלאות שוקולד, ואם הוא לא יקבל הוא ממש ממש יצטער וממש ממש יבכה – לא תביא לו אושר ע"י כך שתספק לו את השוקולד. בכך תביא לו רק צער. תגרום לכך שגם מחר הוא יבכה וירצה שוקולד, וגם מחרתים. הילד הזה יהיה מסכן ואומלל בגלל שנתת לו את השוקולד. לא רק הוא. השמועה על השוקולד שהילד הזה מקבל כל יום תעשה לה כנפים ותצער ללא ספק גם את חבריו. אם אתה רוצה שהילד יהיה מאושר – אתה צריך לחשוב איך הוא לא יגיע למצב שבו הוא יתעצב אם הוא לא יקבל שוקולד.

וכשאתה נותן לאושר את השוקולד הזה כדי שלא יצטער – במו ידיך אתה מאמלל אותו. לא רק אותו, אלא רבים רבים אחרים שכולם יהיו אומללים באשמתך. רבים רבים אחרים שאילו נולדו לפני חמשים שנה היו מבינים שהם בנים ולא היו חפצים בשום שוקולד, אלא היו חיים חיים שמחים ומאושרים. והנורמה של היום (שאתה חלק מתומכיה ומעודדיה) הופכת את אותם אנשים לאומללים.

וזה ההבדל בין התורה לבין התרבות העכשוית. התרבות העכשוית עסוקה ללא הרף בלהביא אושר כאן ועכשו, לאיש העומד לפנינו ברגע זה, בלי לחשוב על השלכות. בעוד שדרכם של חכמי ישראל היא לתקן את העולם. לתקן תקנות שרואות לא רק את הרגע הספציפי ואת האיש העומד לפנינו, אלא את תקון העולם והחברה. השאלה היא כיצד יתקיים עולם של אנשים שלא יהיו אומללים אם לא יקבלו שוקולד.

ובדבר טענתך שאין מה להלחם בתופעה כי היא כבר קיימת – ליסטים שכמותך כבשוה, וליסטים שכמותך מתחזקים אותה ומרחיבים אותה.