זוגיות

מרק כתום חם ומהביל מבעבע בסיר הממתין על האש. אין דומה למרק בקירוב הלבבות, בהרגעת נפש חפצה, בחימום לב נדכא. חום הבית מול הקור מבחוץ מזמין לתנועה פנימה, בין כתלי הבית והלב תמצאי את כל התשובות.

ריבונו של עולם הטביע בעולמו את התפישה החברתית  של ''לא טוב היות האדם לבדו''. האדם אינו יצור בודד, והרבה מהמצוות מכוונות לגדל את האדם לתפישה כללית יותר. השיתוף והיכולת לחלוק את עצמי עם האחר, השונה ממני גם מבחינת הלך הרוח ומבנה הגוף וצרכיו, מעצים את היכולת לצאת מהפרטיות ולהתחבר אל האחר. זו כבר גילוי האחדות בבריאה, וזוהי השראת שכינה. וכך עומק דברי חז''ל ''זכו שכינה ביניהם''. זכו במה? אלא שהם זכו לחיות ביחד באמת. 

חיי האישות הם נושא משמעותי וחשוב בעולם היהדות, ואנו כבנים לעם ישראל שומעים מתוך קולות ההלכה את מרכזיותו של הנושא, ואת הדרך לחיות אותו בשלמות

זכינו שקיום חיי האישות ביהדות הינו "מצוה" ממש, כך שהיצר הבסיסי באדם מתברר כדבר חיובי, כדבר נעלה, נשגב ביותר. מול העולם המתירני נציב לעצמנו בחוכמה פנימית מקום של עונג וקדושה. האישה, בחכמת הנשים השמורה רק לה, תרצה ליצור אווירה ביתית, אינטימית וחמה, ולהעביר לבעלה שֶדֶר ברור שהיא כאן תמיד בשבילו, והאיש מחזיר לה כמידה זו, ומעניק לה את אהבתו ושמחתו. ומתוך המעשים נמשכים הלבבות. החיבור אמור להיות יסוד מהנה, חי, מרגש, משמח . הקשר האינטימי משליך באורו על היום, הימים ,השבועות, ועל החיים יחד בכללותם.

חז"ל יוצאים מנקודת הנחה שהאישה זקוקה לקשר האינטימי, לכן מצוה זו באה להגדיר לבעל את חובותיו כלפי אשתו. כמה מציאות היום נראית רחוקה בתכלית מהמציאות שהייתה קיימת בימי חז"ל.

כל סגנון החיים בימי חז"ל היה שונה. האישה עסקה במשך רוב שעות היום בענייני הבית, וציפתה לבואו של האיש, שבזיעת אפיו הביא לחמו, ושב מהעיר או מהשדה לפנות ערב. חושך היה יורד בשעות מוקדמות של הלילה, וחשמל לא היה, כך שהאיש למד קצת לאור הנר, ואז הלך לישון עם אשתו עד סמוך לנץ החמה. וכך ערב אחר ערב.

עומס החיים של העידן המודרני, תורם גם הוא לשינוי ההיסטורי ביחסה של האישה לקשר האינטימי. האישה מנותקת מהגוף שלה, היא לא מספיק מכירה, מרגישה ומחוברת לאיבריה הנשיים . האישה קורסת תחת מעמסת מטלות החיים השונות, יוצאת מהבית וחוזרת, ואת הצלילים של גופה היא איננה שומעת. כך שאורו של הרצון הטבעי מתעמעם. האם אכן עדיין 'אני לדודי ודודי לי'?

יש הסברים פיזיולוגיים לכך שבתקופות שונות במעגל חיי האישה, היא תחוש פחות את הרצון הטבעי לקשר. בתקופת ההנקה, למשל, פעילות ההורמונים שמופרשים מהשחלות, וביניהן הורמון הטסטוסטרון, מדוכאת, אך תבונה נשית תוכל למצוא את הכלים כדי להזמין את החשק. כך גם העייפות הגדולה והשואבת, והקשב במפוצל עקב האחריות על תינוק. האישה עשויה להרגיש סיפוק חושני מההנקה עצמה. הרי אותם הורמונים שמופרשים בזמן החיבור יופיעו גם בזמן ההנקה, כך שהיא עלולה להרגיש שזה מיתר את הצורך בקשר הזוגי. האם האישה מסולקת דמים, היא לא תחוש את ההתרגשות המופלאה ואת הציפיה שבאה בעקבות ה'רצוא ושוב', שריבונו של עולם הגיש לנו על מגש של תבונה אלוקית בהלכות הבית.

לאחר ההנקה, המערך ההורמונלי חוזר לתקנו. גם בתקופה של נטילת גלולות ישנן נשים שכפתור הכיבוי שלהן לחוץ לתקופה ממושכת. ובגיל המעבר, כאשר השחלה עברה למנוחת עולמים, תתכן העצמה של רגשות אלו

אך דווקא בזמן ההיריון, מבחינה הורמונלית, השחלה חוגגת, הסימפוניה ההרמונית מנגנת בווליום גבוה, וכל הכפתורים דלוקים. אז למה ישנן נשים שלא שמחות בקשר גופני בהריון? אולי זאת  העייפות הכובשת, הגוף המגושם, הבחילות, הצרבות, אשכולות הורידים שמקשטים את האזור האינטימי... ואולי עומס החיים, התזזיתיות המבלבלת...

.

אז גם וגם וגם. .בסוף- חרבוינה.. אולי מלשון חורבן. כי בעיני, החיים של ביחד הם שבונים בית שלם. ואנו שמצפים לבניין בית הבחירה, נרצה לחזק את יתדות הבית הפרטי שלנו.

מצוות עונה מלמדת: הקשר האינטימי זו דרך להתקרב אחד לשני, לחיות חיים בטוחים וטובים יותר, להעניק. זו מתנה שנתן לכם הקב"ה, שרק יחד תוכלו לממש אותה.. זהו סוד. זאת ה'שבת' שבזוגיות. יש בו 'שמור' מהשפעה חיצונית ו'זכור' את הטוב שבינינו בתוך הבית..

כן, זהו סוד.

במציאות של היום הנושא האינטימי יותר מדובר. יש סדנאות, מודעות, הרצאות. הדברור הוא נכון. אבל זה גם מעיד על כך שאנו זקוקים לליווי, לעצה. משהו ביחס הטבעי שלנו לנושא השתבש במרוצת הדרך. נסו יחד להחזיר את היחס הטבעי לחיים שלכם. דבר זה דורש מחויבות, השקעה, הקשבה. תתבוננו פנימה: חס ושלום לא להיות עסוקים בהשוואות - כי מה שנכון לכם, זה הדבר הוא המתאים ביותר.

בקשר הזוגי אין נראות, ואנחנו לא מקבלים עליו שום תעודה.  אבל הוא מקום הנחת, הכי משולם שיש. הוא מקום בו ניתן 'להיות נוכח' מבלי 'לעשות'. זהו סוד - והסוד הזה שייך רק לכם!

טיפות הגשם מתדפקות על חלוני. על לוח ליבי עורי עורי. כי בא אורך.

 

.