לשנות נטייה מינית? הכל תלוי במטפל

מתנגדי הרב פרץ טוענים כנגדו שאין אף מחקר רציני שאומר שאדם יכול לשנות את נטייתו. וזה כמובן נכון, אבל גם אין אף מחקר רציני הפוך.

כל מחקר שבוצע ע"י חוקר שיש לו אג'נדה לא שוה את הנייר שעליו הוא כתוב. וכיון שבתחום הזה אין אף חוקר שאין לו אג'נדה ((לכאן או לכאן) הרי שכמות המחקרים שיש על הנושא היא 0.

בהעדר מחקרים, לא נותר לנו אלא לסמוך על העובדות. העובדות הן שיש הרבה מאד בעלי נטיות הפוכות שהצליחו להקים משפחה חמה וטובה. זה לא מחקר אלא רק עובדות ומציאות. אבל זה מה שיש.

חוקר לא יכול לחקור את הנושא באובייקטיביות גם בגלל האג'נדה שלו וגם בגלל שהוא יודע מה עלה בגורלם של כל אלה שכתבו מחקרים שהוכיחו שנטיה יכולה להשתנות. אבל בעניין הזה יש גם כמה גורמים אובייקטיביים: אם המטפל והמטופל לא מאמינים ביכולת של המטופל להתרפא – הוא באמת לא יתרפא, והמחקר אכן יוכיח שאי אפשר להתרפא.

שנית, ערכיו של החוקר משנים את תוצאות המחקר. מצד אחד עומדים כאן אנשים שרואים במימוש התאוות של אדם את פסגת השאיפות ותכלית קיומו של האדם. מצד שני עומדים אנשים שלגביהם הערך העליון הוא הקמת משפחה חמה ויציבה שמגדלת בנים ובני בנים ובני בני בנים עד סוף כל הדורות. רצוי שגם תהיה שם משיכה מינית ורומנטיקה, אבל לא יותר מדי, וזה גם לא תנאי הכרחי. בכל מקרה אדם צריך ללמוד לשלוט ולרסן את המשיכה שלו.

הראשונים מאמינים בשעבוד לחומר, האחרונים מאמינים ביכולתה של הרוח לגבור על החומר.וביכלתו של אדם לשלוט בגופו ובמחשבותיו ולחיות ע"פ ערכיו.

הראשונים רואים כעיקר את עולמו הסובייקטיבי של האדם, האחרונים רואים את האדם כחלק מרצף הדורות.

לכן, אצל הראשונים, טיפול יוגדר כמוצלח רק אם יהיה איזה הוקוס פוקוס, איזו תרופה שתשנה את נטיותיו של האדם, בעוד אצל האחרונים השינוי יכול לבוא גם באמצעות עבודה קשה וריסון יצרים. אמצעים אלה לא קיימים בארגז הכלים של הראשונים. הם מתנגדים לכך. גם אם ירצו להשתמש באמצעים מעין אלה – אם המטופל ספג מאז ילדותו את האוירה של התרבות היצרית (גם אם שכלית הוא מתנגד לה) הוא יתקשה לוותר על סיפוק יצריו.

שנית, הראשונים יגדירו הצלחה רק אם המטופל יחוש משיכה עזה לנשים. שאל"כ – כיצד יוכל לחיות לאור האידאל המיני. גם האחרונים ישמחו להגיע לתוצאה כזאת, (ויעידו מטופלים רבים שהצליחו לפתח משיכה רומנטית לבני המין השני, שכשרוצים הרוח מנצחת) אבל הם יגדירו הצלחה גם בהרבה פחות מכך. אם אדם יוכל להקים משפחה לדורות – הרי זו הצלחה. גם אם לא תמו הקשיים. תמיד החיים הם חיים של התמודדות ושל עבודה קשה. ואין מי שחייו לא רצופים התמודדות עם היצר.

אצל הראשונים – העיקר הוא הסיפוק המיני והרומנטי. הולדת ילדים מדורגת אצלם במקום הרבה יותר נמוך. וגם היא לא נועדה כדי לגדל בנים ובני בנים ובני בני בנים, אלא כדי לחוות הורות. (לחוות הורות. איזה ביטוי איום. יוצא מנקודת הנחה שהאדם לא צריך לתת אלא לקבל. ואפילו את ילדיו הוא מוליד בשביל החוויה שלו). לעומת זאת, אצל האחרונים העיקר בחיים הוא להוליד בנים ובני בנים לנצח. על זה הם לא יוותרו בשום מחיר. לכן תהיה להם מוטיבציה גבוהה לשנות את נטייתם.

אצל הראשונים – המטרה היא לחוש סיפוק מיני, לכן אין מספיק מוטיבציה להצליח. אצל האחרונים – אדם לא יוותר לעולם על גידול משפחה נצחית. לכן יש לו מוטיבציה להתגבר על מכשולים קטנים כמו העדר משיכה.

מטפל שמקדש בעיקר את היצר, לא רואה במשיכה הפוכה בעיה. הוא לא רואה כאן אדם שצריך לרפא אותו. לעומת זאת מטפל שבעיניו הדבר החשוב ביותר הוא העמדת משפחה רב דורית לנצח נצחים, מבין שיש כאן חולה שצריך לרפא אותו, וממילא המוטיבציה של המטפל ושל המטופל יעלו פלאים.

ואלה הסיבות לכך שאין מחקרים מוצלחים. הכעס הגדול על מי שמנסה פשוט לחקור, נובע מכך שאם יתברר שנטיה יכולה להשתנות – יש כאן איום גדול על האידאולוגיה.