מוקד המחלוקת סביב המצעדים

עברו חלפו להם הויכוחים של השבוע. כל צד התלהם והתנסח בצורה קיצונית (כולל אני). הגיע הזמן להגדיר את תפישתנו, לסכם את טענותינו, ולהשתדל לעשות זאת בלי התלהמות:

א. טעות היא לחשוב שהמחלוקת הוא בין בעלי נטיה חד-מינית לבין בעלי נטיה דו-מינית. זוהי מחלוקת בין תרבויות ובין מערכות ערכים, בשאלה האם ההנאה המינית והמשיכה המינית (כל משיכה) היא דבר שיש להשתעבד ולהתמכר לו, או שהיא דבר שאפשר ורצוי להתגבר עליו ולשלוט בו. המחלוקת היא בהחלט לא רק עם מי שחושק בבני מינו. זוהי מחלוקת עם כל מי שחושק באשה שאינה אשתו, באשה שהיא אשת אדם אחר, או בכל אשה שאין כוונתו לשאת אותה. או שמתייחס בסלחנות כלשהי לחושקים הנ"ל.

מדובר במהפכה תרבותית שרוצים לחולל אנשים שמבחינתם תכלית העולם היא שבסוף הסיפור ינשק הגיבור את הגיבורה על רקע השקיעה לצלילי מוזיקה רומנטית, ומחר יֵצֵא לרדוף אחרי אהבה חדשה. זוהי תרבות שמטיפה לכך שאסור לאדם לכלוא את תשוקותיו, ושלתשוקותיו יש קדושה דתית. זוהי תרבות הרסנית שעיצבה אדם שלעולם אינו מאושר כי תמיד הוא רודף אחרי האושר המדומה שלא יושג לעולם. לכן הוא לא שמח במשפחתו ובאשתו. זוהי תרבות שיצרה אדם שאינו מוכן להתאמץ ולגבור על תשוקותיו. תרבות שבזה למי שמתאמץ וגובר על תשוקותיו. התרבות הזאת ערערה את מושג המשפחה עד כדי 35% גירושין, כי היא יצרה אדם שיפרק את משפחתו אם יחשוב שיוכל למצוא אשה טובה יותר, והוא תמיד חושב כך. זוהי תרבות שערערה את חוסן המשפחה, והפכה את האדם ליצור רודף מין. יוצרי התרבות הזו הקריבו את החד-מיניים על מזבח תרבותם, שכנעו אותם שהם לא יכולים ולא צריכים להתגבר על נטייתם, ולימדו אותם שהאידאל הוא התשוקה והתאוה הרגעית ולא המשפחה הטבעית וההמשכית.

ב. אנחנו מאמינים באדם, בבחירתו החפשית וביכולת שלו לשלוט ביצריו ולהיות מי שהוא בוחר להיות. בניגוד לחולקים עלינו, הסוברים שעל האדם להשתעבד ולהכנע לתשוקותיו.

ג. אין לנו שום בעיה עם מי שיש לו נטיה כזו או אחרת. אנו מאמינים שהנטיה הזאת היא לא הזהות שלו. אנו רואים אותו קודם כל כאדם, יוצר, חיובי, ובריא. הנטיה אינה מהותו, היא תכונה מסויימת שלו שעליו ללמוד להתגבר עליה.

מי שמשדר שהאיש הזה כל כולו הוא הנטיה והנטיה היא זהותו, ומבלעדיה אין לו זהות כלל, הם דוקא אלה שמלמדים אותו שהנטיה הזאת היא הזהות שלו.

ד. מדוע ולאיזה עניין הנטיה הזאת היא סטיה? היא מושכת את בעליה למעשים שאין להם הסבר הגיוני שכלי מלבד עצם הרצון של האדם לעשותם. היא לא מזינה אותו ומחיה אותו ולא בונה את העולם, אלא רק משתלטת על הווייתו, ומפתה אותו לעשות מעשים חסרי תועלת. לכן, צריך להתמודד אתה כמו שמתמודדים עם כל מקרה שבו יש לאדם נטיה שמושלת בו, ומביאה אותו לעשות מעשים חסרי הגיון. אם הוא יתגבר – הוא גיבור גדול וראוי להערכה רבה.  אם הוא יתמכר לנטיה וישתעבד לה – זו תהיה סטיה.

ה. האמירה כאילו האנשים האלה "מתחתנים" ומגדלים ילדים, היא שקר. זו לא חתונה, האנשים האלה מולידים ילדים שאין להם שום קשר לזוגיות שהם יצרו. הילדים האלה הם בנים רק של אחד מהם, השני מגדל ילד שאינו בנו.

המחשבה כאילו אפשר ללכת אחרי כל תאוה והרפואה תפתור את הבעיה, הופכת את התאוה לעיקר ואת מטרתה לטפל. למה הדבר דומה? למי שמתוך תשוקה ותאוה זולל וסובא הרבה יותר ממה שהוא צריך, ואח"כ לוקח תרופות כדי לאזן את השומן ואת ההשפעות השליליות של זלילתו.

ו. הנסיון להציג את הדבר כאילו אנחנו שונאים את החד-מיניים הוא נסיון דמגוגי ורע. אנחנו לא שונאים אותם. אנחנו מאמינים בהם וביכלתם להשתקם. אנחנו יודעים שזה ידרוש מאמץ גדול, ומכאן הרתיעה הגדולה. אבל אנחנו מאמינים שככל שהאוירה הציבורית תתמוך בכך שכל איש ישא אשה, ותדרוש זאת, כך יקל על החד-מיניים לשאת אשה, ופחות בחורים צעירים יסחפו אל הנטיה. מאידך, כאשר משדרים לאדם שהוא לא יכול להתגבר על הנטיה וגם לא מצפים ממנו לעשות זאת, מטבע הדברים הוא יותר יתקשה.

אנשים שונים נסו והצליחו. אחרים לא הצליחו. יתכן שלא היתה להם מספיק מוטיבציה. צריך גם לקחת בחשבון שהאוירה ברחוב מקשה עליהם. יש כאן מי שיש לו אינטרס להניח פיתויים מול עיניהם של אותם אנשים ולהכשיל אותם.

ז. לא מדובר כאן בעניינו הפרטי של איש זה או אחר. מדובר על מאבק באוירה הציבורית. כל אדם שנוטה לאחד הצדדים תורם משהו לשינוי הנורמה והאוירה הציבורית בכלל המדינה, ובכך משפיע על המוטיבציה של האחרים להשקיע ולהתגבר.

אי אפשר לטעון שיש כאן מאבק על מעשיו של אדם בארבע אמותיו. ודאי וודאי שמי שיוצא למצעד צבעוני לא נאבק על מעשיו של אדם בארבע אמותיו אלא הוא מבקש לקבע נורמה ציבורית. קשה להניח שהוא לא לקח בחשבון את ההשפעה שתהיה למעשיו על המוטיבציה של מי שמנסה לשנות את נטייתו.

ח. לא כל מי שיש לו נטיה חד מינית הוא סוטה. מימוש הנטיה החד-מינית הוא סטיה.