משפחה בפרשה - פרשת בהעלותך תשפב

נר ה' חופש כל חדרי בטן ומאיר כל בית

יש עדות בישראל שבהן נהוג, בזמן תפילות שאינן ממניין תפילות החובה, להעלות נר או נרות.

לפעמים נר בפני עצמו, לפעמים נר שעומד לזכרו של צדיק ספציפי.

מה העניין בהדלקת נר?

אהרן מקנא בנשיאי השבטים שהביאו בפרשה הקודמת מתנות יקרות לעבודת המשכן.

לפי רש"י, בעקבות המדרש, מבטיח הקב"ה לאהרן, כי שלו גדולה משלהם.

הדלקת נרות יומיומית ,מנצחת מתנה חד פעמית, גדולה ככל שתהיה.

הרמב"ן מסביר שלא מדובר רק בהדלקת המנורה, אלא בנר חנוכה הנצחי, שמלווה את עם ישראל לאורכה של הגלות, גם אחרי שבגלל חטאינו גלינו מארצנו, ואין אנחנו יכולים להעלות קרבנות במקדש.

הנר מאיר את חשכת הגלות.

נר קלאסי נאחז בחומר: שמן, חלב, או כל חומר בערה.

הפתילה מאפשרת לחומר להפוך לאנרגיה, לאש המרקדת כלפי מעלה.

כך התפילה נוטלת את הבעיה החומרית שאיתה אנחנו מתמודדים ביומיום: ענייני פרנסה או בריאות, בעיות משפחה ואף שאיפות להגשמה, והופכת אותם לשלהבת של אנרגיה.

אנו מתפללים ומבקשים על צרכינו ומשם מתקדמים להיות חלק מן הציבור, ונכספים אל מקור הברכות כולן, אל הבורא.

המקדש הוא המרכז. דרכו הרינה והתפילה מתעלות ועולות למעלה. אל מול פני המנורה יאירו... הנרות.

גם בעניינים שבצנעא, התורה מלמדת את עם ישראל, להפוך חומר בעירה חומרי לשלהבת של השכנת שכינה בבתינו.

הנרות הפרטיים שלנו, במשפחות הפרטיות, בוערים בשלהבת שבמרכזה מונח המקדש.