תאריך: כסלו תשפ"א מחבר: הרבנית חוה מנסבך
אנו נוטים לזלזל בכלי הביטוי היומיומיים, החומריים. אנו נוטים לכבד בעלי מקצוע העוסקים במופשט, אך מצד שני, ללא הבסיס החומרי אין קיום. באופן פשוט, החקלאי, המבשלת, אלה העוסקים בניקיון ובתחזוקה, מאפשרים את עצם החיים ואת איכותם, את תחושת הכבוד הבסיסי, העונג, החמימות. ברובד נוסף, מי שדואג לנו, מאכיל, עוטף, נתפס כמיטיב, דבריו מוטמעים בליבנו, קולו יקר לנו, השפעתו עלינו נמשכת שנים לאחר שטעם המעדנים הפיזיים התפוגג.