על אנשים, חתולים והגדרה עצמית

בהתחלה זה היה רק כמה משונים. אנשים שהתחילו ללכת על ארבע, ליילל, ולטעון שהם חתולים. "טוב, קצת משוגעים" הפטירו שאר האנשים, והלכו לדרכם.

המייללים נעלבו עד עמקי נשמתם. "אתם סתם שונאים אותנו רק בגלל שאנחנו שונים מכם".

"אנחנו לא שונאים ואתם לא שונים" ענו שאר האנשים, "יאללה, קומו כבר על הרגלים ותפסיקו עם ההצגות".

אבל מיום ליום גברו הקולות החתוליים. מי שהתנגד להם הואשם בשנאה ופרימיטיביות. "יש יותר מדרך אחת להיות חתול" טענו המייללים בלהט, "ואם אני מגדיר את עצמי כחתול – מי אתם שתגידו לי שאני לא חתול? די כבר עם ההגדרות הישנות והפרימיטיביות שלכם".

המהומות הגיעו לשיא כאשר התברר שיש אדם שעוזר למייללים לקום על רגליהם ולנהוג כבני אדם. המייללים זעמו: "מי זה הפרימיטיב הזה? אתה רק הורס את החיים של החתולים האלה. אתה לא מבין שמי שנולד חתול יהיה תמיד חתול ואי אפשר לשנות אותו?" כדי להדגיש זאת הם אפילו הכניסו לרוטינה ניתוח של השתלת זנב ואזני חתול. הם דרשו מהמדינה לממן את הניתוח הזה. אף פוליטיקאי לא העז להתנגד, כי כל מי שהתנגד סומן מיד כשונא זרים חשוך ואפל.

ודאי שמי שהתייחס אל המנותחים כאל בני אדם זכה לקיתונות בוז עמוקים. אפשר להבין זאת, להתייחס אליהם כאילו הם היו בני אדם? זה עלבון בלתי נסלח.

הצלחתם של המיללים הרקיעה שחקים. הם הפכו למודה. העיתונים רוממו אותם, ערוצי הטלויזיה היללו אותם, כך שלא פלא שבני נוער רבים נסחפו והצטרפו אליהם, מגיל צעיר הם האמינו באמת ובתמים שהם חתולים ושהם לא מסוגלים ללכת על שתים. "למה מנסים לאלף אותי ללכת על הרגלים האחוריות?" הם שאלו. "זה לא טבעי ולא אנושי".

היתה רק בעיה אחת. המייללים לא הצליחו להפרות את חתולות הרחוב. לכן דרשו המייללים מהמדינה שתממן להם הפריות.

"למה בדיוק?" תהה איש ציבור כלשהו, "אם אתם חתולים – חפשו לכם חתולות. לא?"

איש הציבור החשוך הזה זכה כמובן לקיתונות של בוז. כיאה לפרימיטיבי שלא זורם עם הזמן. שמדכא זרים רק כי הם שונים. "למה לי לא מגיע מה שמגיע לך? למה לך מגיע לגדל צאצאים ולי לא? למה אתה מפלה אותי לרעה?" שאל אותו אחד המייללים.

"ובכלל, מי אתה שתגדיר מהו חתול ומה אינו חתול?" שאל אותו מיילל אחר.

"תעזוב", סיכם מיילל שלישי בפגישה שנערכה ביניהם במסעדת עכברים יוקרתית, "הוא לא מעודכן, הוא נלחם את המלחמות של אתמול. זה כבר לא כך, פעם היה נכון שמי שיש לו מטען גנטי אנושי אינו חתול, אבל זה כבר מזמן לא נכון. היום כבר כולנו חתולים. רק הוא עוד חי לפי הגדרות פרימיטיביות שאבד עליהן הכלח".

אבל כשהם עזבו את המסעדה ונברו שוב בפח הזבל, הם גילו בעיתונים שהתקשורת לא מוכנה להניח לפרימיטיבים הגזענים האלה שכופרים בחתוליותו של חתול רק בגלל המטען הגנטי שלו.