מחבר: הרב משה רט
מכירים את המושג "תנאי הכרחי אבל לא מספיק"? אכן, מצב נפשי פנימי הוא תנאי הכרחי לצניעות אמיתית, אבל הוא לא תנאי מספיק אם אינו מתבטא גם בלבוש.
נכון, אבל ההפך אינו נכון. אי אפשר להתלבש בחוסר צניעות ולהתנהג בצורה צנועה. ראו 1.
רוב הגברים יכולים בהחלט לשלוט בעצמם במובן של "לא לאנוס או להטריד", אבל לא יכולים לשלוט על מחשבותיהם ותגובותיהם ההורמונליות. האידיאל של הצניעות הוא שגם אלה יישארו טהורים.
לא יותר משהעיסוק בפסיכולוגיה הוא פסיכי, או העיסוק ברפואה הוא חולני. הוא יכול להיות כזה, אבל כל עוד הדברים נעשים בצורה עניינית ושכלית, הוא ממש לא.
בכל חברה בה אנשים שונים חיים ביחד זה לצד זה, הכרחי שכל אחד יגיד לשני מה מפריע לו ואיך היה רוצה שיתנהג, עד שימצאו דרך להגיע לאיזון בין הרצונות של כולם. כפייה אינה רצויה בדרך כלל, אבל הבעת דעות כנה בהחלט כן.
גם עיוור לא מסתנוור מהשמש. ברור שמי שמרגיל את עצמו לחוסר צניעות, סף הגירוי שלו עולה עד שדברים שגרתיים כבר לא משפיעים עליו. זה לא אומר שזה המצב הרצוי.
לא, כי איסור הדרת נשים והמסתעף הוא הלכה למשה מסיני.
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועתה קרבנו המקום לעבודתו. לא כל מה שהיה פעם היה מושלם.
איסור כזה היה נובע משנאה בלבד (אלא אם כן באמת יש סיבה אחרת, למשל שמדובר באירוע נוצרי-דתי). האיסור על שירת נשים לעומת זאת לא נובע משנאת נשים (יש לי יסוד להאמין שלא מעט מאלה הדוגלים בו נשואים בעצמם לנשים, ואוהבים אותן מאד), אלא מסטנדרט אחר של צניעות. האם איסור על נודיסטים להופיע בעירום נובע משנאה או הדרה? לא. זה נקרא צניעות. אז יש כאלה שיש להם קנה מידה שונה משלכם לגבי צניעות. זה לא הופך אותם לשונאים.
באמת? גם אם הם מעצבי אופנה, סוכני דוגמנות, צלמים, קופירייטרים או פסיכולוגים חברתיים? או שדווקא דיבורים על צניעות הם ה"סוטים", וכל השאר טהור ומותר? הרשו לי לגחך.