קווי חשוכים

במדינה דמוקרטית אין דעה נכונה ודעה לא נכונה, הולכים אחר הרוב, ומתחשבים גם בדעתו של המיעוט.

כל זה נכון עד שמגיעים לתחומים מסוימים. שם מתברר לפתע שתפקידו של הרוב הנאור לחנך את הציבור החשוך וללמד אותו מה נכון ומה לא.

יש בארץ כמה קוי אוטובוס שבהם רוב מוחלט של הנוסעים מעדיפים לשבת בנפרד, גברים לחוד ונשים לחוד. אני לא מדבר על קוים שבהם 60% או 70% מהנוסעים מעדיפים לשבת כך, על קוים כאלה איש אינו מדבר, שם ברור לחלוטין שזכותו של המיעוט הנאור לכפות בכח את דעתו על הרוב האהבל. שם ברור שזכותו וחובתו של המיעוט הנאור להחליט עבור הרוב החשוך מה נכון ומה לא נכון. אני מדבר על קוים שבהם 90% מהנוסעים מעדיפים שהישיבה תהיה גברים לחוד ונשים לחוד. גם לא מדובר על רוב המקפח את המיעוט, כי בקוים האלה גם 90% מהנשים מעדיפות לשבת לחוד. אלא שהנאורים במדינה החליטו ללמד את החשוכים לקח. גם בקוי אוטובוס שבהם יש רוב לחשוכים, הנאורים ילמדו אותם איך להתנהג. הם כבר ימצאו את אותה נוסעת בודדת אומללה ששייכת במקרה ל10% הנאורים, שתבכה בדמעות תנינה פמיניסטית שפוגעים בחופש שלה. אם הם לא ימצאו אחת כזאת, הם ישלחו לשם במיוחד מישהי שבכלל לא צריכה לנסוע באוטובוס הזה, (מלווה כמובן באמצעי תקשורת), שתסע שם במיוחד כדי לעשות פרובוקציות.

אם העקרון הוא שאין נכון ולא נכון והולכים אחר הרוב – ההגיון מחייב שכל קו שבו הרוב רוצים הפרדה, יהיה נפרד. אלא שאצל הפמיניסטיות אין דמוקרטיה: אנו צודקים, וכל האחרים טועים. לכן אנו נכפה את דעתנו גם כאשר אנו במיעוט! לכן מי שיעז להביע דעה אחרת, או לבקש בנימוס מאשה לעבור מקום, יואשם בהטרדה מינית.

אחרי שהנשים הפמיניסטיות תסיימנה לשביעות רצונן את הטיפול בגברים הרשעים מקוי המהדרין, הן אולי תתפנינה לטיפול בבעיות אחרות של נשים, כגון בנשים שנפגעות מגברים שלוטשים בהן עינים באוטובוס ובמקומות העבודה ומטרידים אותן מינית.