תכנון משפחה גדולה

תשובה: אני מאוד בעד תכנון משפחה. כל דבר קטן בחיים אנו מתכננים, ואת הדבר החשוב והיקר הזה נשאיר לא מתוכנן?! אני גם מאוד בעד שרבנים ידברו עם תלמידיהם הרבה על תכנון משפחתם (ורבים מהם גם עושים זאת). אני בעד שהם יסבירו להם שצריך לתכנן משפחה גדולה, בריאה ומוצלחת, וגם לקיים את דיני התורה כמו שצריך, את הדינים בין אדם למקום והדינים בין אדם לחברו וכמובן את הדינים בין איש לאשתו (ובין אשה לבעלה). הדעה המקובלת שהביטוי "תכנון משפחה" פירושו דחיית הריון או מניעת הריון, דומה לאמירה המקובלת לא-פחות ש"תהליך שלום" פירושו ויתור יהודי לערבים על חלקי ארץ מולדת. זה וזה הבל. קיימת מצות 'פרו ורבו' שהיא מצוה מדאורייתא, ומצוות 'לערב' [על שם הפסוק 'ולערב על תנח ידך'] שהיא השלמה מדרבנן של אותה מצוה מדאורייתא. מצות פרו ורבו מחייבת להשתדל עד כמה שאפשר להוליד בן ובת, ומצוות 'לערב' מחייבת להשתדל מאוד, אך במידת האפשר, להוליד עוד ועוד ילדים יהודים בריאים ונחמדים. כמה גורמים עלולים להקשות על מצוות אלו: בריאות האשה-האם, מחלות במשפחה, תוכניות לימודיות-כלכליות לשנים הקרובות, שלום בית, מצב כלכלי קשה, ועוד. כל המצבים האלו (להוציא מצבים של פיקוח נפש שמתירים לעבור על כל התורה כולה) דורשים שיקול דעת רבני-הלכתי שאמור לשקלל 'שכר מצוה כנגד הפסדה והפסד מצוה כנגד שכרה', אך בשום אופן אינם מתירים אוטומטית להתעלם מהמצוה דאורייתא הנ"ל וגם לא מהמצוה דרבנן. כך למשל, אף פוסק הלכה לא יתיר לזוג צעיר לדחות את ההריון הראשון רק בגלל רצונם של בני הזוג 'לבנות את הזוגיות' לפני הולדת הילדים, ומאידך כל הפוסקים יתירו 'לעשות הפסקה' בין הלידה להריון הבא (הם נחלקים רק באורך התקופה הזו ובשיטות המניעה המותרות). הקשיים בקיום המצוות היקרות האלו בהחלט רלוונטיים, כאמור, לגבי ההכרעה ההלכתית בכל מקרה לגופו ואצל כל זוג לגופו, אך העיקרון ברור: 'כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם מלא', ק"ו מי שמקיים הרבה נפשות, מוליד אותם ומגדל אותם ומטפח אותם וממלא את ביתו ואת עמו בפירות משובחים, משמחים אלוקים ואנשים – כמה גדול שכרו! שכרו גדול לעולם הבא, אבל גם קשה להפריז בסיפוק ובנחת שיש לו בעולם הזה. אדרבה, יבררו נא חסידי מיעוט הילודה אצל חבריהם שזכו ללדת מעט יותר אם הם מצטערים על לידת חלק מילדיהם, ולעומת זו ישאלו נא את חבריהם מעטי הילדים – רבים מהם כואבים כל חייהם, ובעיקר בהגיעם לגיל מבוגר, שלא זכו להגדיל את משפחתם מעט או הרבה יותר. ומשפט לסיום: יזכרו נא כל דוחי הלידות (בהיתר או באיסור) שסביב גיל 35 מתחילה ירידה דראסטית בוולדנות האשה, ומה שהיה 'הולך' בקלות כמה שנים קודם - אולי לא ילך בגיל מבוגר יותר אפילו בקושי... שנזכה לראות הרבה בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות.