תאריך: 04.04.2024 מחבר: מיכאל פואה
במהלך מלחמת שמיני עצרת נחשפנו לכך שבכנסת ישראל מקודם חוק לשימוש בזרעו של נפטר תחת הכותרת של עזרה למשפחות השכולות. הצטרפנו לדיונים בוועדת הבריאות והצלחנו לעצור את קידום הצעת החוק כפי שמפורט כאן.
במהלך הדיונים בוועדה התברר כי השימוש בזרעו של נפטר כרוך בכריתת אשך דבר האסור הן הלכתית והן חוקית. כמו כן התברר כי היועמשי"ת של משרד הבריאות פרסמה הוראת שעה אשר ביטלה את הצורך באישור בית המשפט כאשר הורים מבקשים לקצור את זרעם בנם, ושצה"ל מודיע לכל משפחה שבנה נהרג כי יש באפשרותם לקצור את זרעו מבלי שהוא מיידע אותם שמדובר בהליך בו נכרת אשך מגופו שלא יובא לקבורה, ושלמעשה לפי המצב הקיים הם לא יוכלו לעשות שימוש בזרע הנקצר.
בסוף חודש אדר א' תשפ"ד (03/24) הגשנו עתירה לבג"ץ. עתירה1893-24
השופט שטיין חייב את המדינה להתייחס לשתי שאלות
א. האם האמור בהנחיה ובהוראת השעה נושא העתירה מנוגד לחוק האנטומיה והפתולוגיה, התשי"ג 1953- , או לוקה בחוסר סמכות?
ב. האם לעותרים יש זכות עמידה, כטענתם?
במקביל בקשו הורים שכולים להצטרף לעתירה בקשת ההצטרפות. ובקשתם אושרה.
בעקבות החלטת בית המשפט נאלצה המדינה להשיב לשאלות ששאלנו :
תשובת המדינה , תגובתנו
בעקבות זאת התקיים דיון שני בו שופטי בית המשפט ובמיוחד השופטת דפנה ארז ברק דחקו במדינה ליצור לפחות מרשם בו גברים יוכלו להצהיר שלא יעשה שימוש בזרעם.
המדינה סרבה. מסמך פרוטוקול הדיון השני
לאחר כחצי שנה של המתנה בקשנו מבית המשפט לתת החלטה